לכודים ברשת

בין מסך למציאות מה באמת קורה לנוער ברשתות החברתיות? בדור שבו המסך הפך לחלק בלתי נפרד מחיי היום יום בני הנוער מבלים מלא שעות ברשתות החברתיות משתפים, מגיבים, עוקבים ומושפעים. הרשתות יוצרות להם עולם חברתי חדש שמציע תחושת שייכות, אך גם מציב אתגרים של השוואה, לחץ חברתי ופגיעה אפשרית בביטחון העצמי. אז מה ניתן לעשות כדי לצמצם את מידת ההשפעה של הרשתות החברתיות על בני הנוער?

מאת: אריאל פנסיוק

 כיום הפעילות ברשתות החברתיות השונות הפכה להתמכרות. הרשתות החברתיות מאפשרות לנו להיות מי שאנחנו רוצים להיות (לא בדיוק אנחנו), ולהרגיש משמעותיים .

פייסבוק,  היא הרשת החברתית הראשונה. נוצרה בשנת 2004 על ידי מארק צוקברבג .האתר, הוקם במטרה לדרג את מידת האטרקטיביות של סטודנטיות, אבל הפך במהירות לרשת חברתית מובילה. ברשת זו וברשתות שבאו אחריה עיקרון דומה:  הצגת עצמי וחיי תוך שילוב טקסטים, תמונות וסרטונים. היעד -כמה שיותר לייקים שהם בעצם קבלת "אישורים" מהצופים.

הרשתות החברתיות גוזלות את רוב שעות היום של הנוער, ומשמשות "גורם חינוך" בנוסף להוריהם ולמערכות החינוך השונות. ברשתות החברתיות לומדים בני הנוער מיהם, מי הם צריכים להיות, מה חשוב, מקבלים הגדרות והתייחסויות לכל מיני נושאים וגם לגבי דמויות כמו: הוריהם, בני המשפחה מוריהם ולומדים כיצד עליהם לנהל את חייהם.

מה גורם לבני נוער להימשך למסך עד כדי התמכרות?

לכולנו יש צורך בסיסי להרגיש שרואים אותנו ושיש לנו משמעות עבור מישהו אחר. כבר מגיל קטן הקשר עם ההורים מבוסס על כך שהם מבחינים בצרכים שלנו  אם אנחנו רעבים, עייפים או חולים וזה חיוני לחיים שלנו. הצורך הזה לא נעלם עם השנים, אלא ממשיך ללוות אותנו לאורך כל החיים. חשוב לנו לדעת מי מתייחס אלינו, מי מעריך אותנו ומי רואה בנו אנשים מצליחים, מעניינים או אהובים. הצורך הזה מקבל מענה דרך קשרים בין אישיים במשפחה, עם חברים וגם במסגרת העבודה והיום גם דרך הרשתות החברתיות. הקשרים ברשתות דומים במובן מסוים לקשרים במציאות, אך גם שונים מאוד. 

אדוה גבריאל בת 12 מאשדוד מספרת:"  אני נכנסת כי משעמם לי וגם כדי לדבר עם חברות או סתם לראות סרטונים".

 מצד אחד יש כאן אינטראקציה עם אנשים, אך מצד שני היא לעיתים שטחית ולא תמיד אמינה. התקשורת ברשת מהירה ומיידית, ודורשת פחות מעורבות רגשית. בניגוד בנוסף האדם שמופיע מולנו ברשת מציג רק חלק מעצמו. ואנחנו לא באמת מכירים את כל האישיות שלו, אלא רק את מה שהוא בוחר להראות וזה לרוב את הצדדים החיוביים, ההצלחות והרגעים הטובים. אנשים יכולים גם להציג זהות שונה לחלוטין או להסתיר חלקים משמעותיים מחייהם. לכן, למרות שיש תחושה של קשר, לא תמיד מדובר בקשר אמיתי או עמוק. למפגש פנים אל פנים, אפשר לבחור מתי ואיך להגיב, ואפילו לא להגיב בכלל.

הילה שפירא בעלת תואר שני ביעוץ חינוכי טוענת שבעולם הדיגיטלי יש חשיפה להמון מידע שפעם לא היה. אני חושבת שהסיבה היא שיש מלא פיתויים והעולם הזה יפה, מהיר, קל ומעניין. השיח ברשתות קצר ומהיר, ואפשר להיות בקשר עם הרבה אנשים בו זמנית. עם זאת, לא תמיד מדובר בקשר אמיתי, לעיתים אנחנו לא יודעים מי עומד מאחורי המסך, אם הוא אמיתי או מתחזה, והאם ניתן לסמוך עליו. מצד אחד הרשת מאפשרת להימנע מקשרים עמוקים ומחויבות רגשית, ומצד שני היא נותנת תחושה של שייכות לקבוצה גדולה, בלי להשקיע מאמץ .   החלקיות הזו גם מובילה לעלייה בתופעות של אלימות ברשת. כשלא רואים את הפגיעה בעיניים, קל יותר לפגוע בלי לחוש אשמה. בנוסף, האפשרות להסתתר מאחורי זהות בדויה מעודדת התנהגות פוגענית כמו לעג, קנאה או בריונות.

 הכל בגלל הלייקים

 אדווה: "כשאני רואה דברים מצחיקים זה משפר לי את מצב הרוח אבל כשאני רואה אנשים “מושלמים” זה קצת מוריד לי את הביטחון. לפעמים אני משווה את עצמי לאחרות וזה גורם לי להרגיש שאני פחות טובה או שאני צריכה לשנות משהו בעצמי וזאת הרגשה מבאסת".

הלייקים והעוקבים מחזקים את התחושות הללו. בני נוער יכולים להרגיש חשובים ומשמעותיים דרך תגובות מהירות ומספרים גבוהים של עוקבים, ולעיתים זה גורם להם לעשות דברים שלא היו עושים במציאות כמו חשיפה מוגזמת, התנהגות מינית בולטת או אלימות. ככל שהם מקבלים יותר תגובות, כך הם נוטים להמשיך ואף להקצין את ההתנהגות. יש בני נוער שמתקשים לעזוב את הרשתות, גם כשהם נפגעים מהן.     

בנוסף, יש גם השלכות משפטיות יותר ויותר. יש מלא מקרים של תביעות על שיימינג, לשון הרע והפצת מידע פוגעני, שעלולות להוביל לנזקים כלכליים ומשפחתיים משמעותיים.

סכנה נוספת היא ההתמכרות למידע שמצוי ברשת. אמנם מדובר במידע זמין ונגיש, אך הוא לא תמיד מותאם לגיל או למצב הנפשי של המשתמשים. בני נוער מחפשים תשובות לשאלות רגישות כמו מצוקה נפשית או פגיעה עצמית, ולעיתים מקבלים מידע לא מקצועי או מטעה. יש אפילו מקרים שבהם בני נוער עצמם נותנים "ייעוץ" לאחרים בנושאים קשים כמו דיכאון או אובדנות וזה דבר שעלול להזיק גם למי שמקבל את העזרה וגם למי שמנסה לעזור, משום שמדובר בעומס רגשי שלא מתאים לגילם וליכולותיהם

בעידן שבו המסך מלווה אותנו כמעט כל הזמן, לא מפתיע לראות עד כמה הרשתות החברתיות הפכו לחלק מרכזי מהחיים ומהזהות של בני נוער. אחת ההשפעות הבולטות והמדאיגות היא הפגיעה בדימוי הגוף. פלטפורמות כמו אינסטגרם וטיקטוק מציגות אינספור תמונות וסרטונים שעברו עריכה כבדה פילטרים, תיקוני תאורה, זוויות מחמיאות ולעיתים גם פוטושופ. מה שנראה טבעי ופשוט הוא למעשה תוצאה של עיבוד ממושך.  הקושי הוא שבגיל ההתבגרות לא תמיד מבינים עד כמה התוכן הזה לא משקף מציאות. בני נוער נוטים להשוות את עצמם לאותם “סטנדרטים מושלמים” שהם רואים ברשת, מה שעלול ליצור תחושות של חוסר ביטחון, מבוכה ואף פגיעה בערך העצמי. במקרים מסוימים זה עלול להוביל גם לבעיות אכילה, כמו הימנעות מאוכל או אכילה מופרזת.

השימוש ברשתות לא נובע רק מהרגל או משעמום, אלא גם מצורך עמוק להרגיש שייכים ומוערכים. יש מחקרים שמצביעים על קשר בין זמן מסך גבוה לבין עלייה במצוקות נפשיות בקרב בני נוער, כולל פגיעות עצמיות. החשיפה הבלתי פוסקת להשוואות חברתיות יכולה לערער את הביטחון העצמי דווקא בתקופה רגישה ממילא.                                       

בנוסף, קיימת תופעה שמכונה “דיספוריית סלפי”  מצב שבו אדם מרגיש חוסר שביעות רצון קיצוני מהמראה שלו בעקבות השוואה לתמונות ברשת. בני נוער עשויים לבלות זמן רב בניסיון לצלם את התמונה הטובה ביותר למחוק ולצלם שוב ושוב, עדיין להרגיש לא מרוצים.

הילה מספרת :"אני פוגשת בני נוער שאינם מרוצים מהגוף שלהם. הם מרגישים פחות שווים הערך העצמי מושפע מאוד מהרשתות החברתיות שהן משדרות עולם יפה ומושלם ומי שהוא לא ככה הוא מרגיש לא מספיק טוב וזה פוגע בערך העצמי מאוד. אני רואה בעיקר בדידות. ילדים מבלים את רוב הזמן שלהם ברשתות ונמנעים ממפגשים אמיתיים וגם אם נפגשים הרבה פעמים, הילדים עדיין יושבים בטלפון ואין תקשורת אמיתית.

ביחד אבל לבד                                      מאת: גוגל תמונות

כמו כן, יש גם טרנדים מסוכנים. "היה לי מקרה שבו אני בחברות שלי רצינו לעשות טרנד חדש בטיקטוק ששם יש ריקוד ואז צריך לקפוץ ובגלל הקפיצה נקעתי ממש חזק את הרגל ונפלתי וזה היה מאוד לא נעים שבועיים וכל זה מטרנד שרצינו לעשות בטיקטוק" כך מספרת אדווה.

אז מה אפשר לעשות כדי להפחית את ההשפעה של הרשתות החברתיות על בני נוער?

הילה: אני חושבת שצריך להקציב זמן ביום לרשתות החברתיות. בבוקר כשמתעוררים לא מומלץ להתחיל את היום עם הטלפון, אלא לתת למוח לנוח .הדבר השני הוא שבשעות הערב שעה לפני השינה לא לגעת בטלפון, זה גורם לשינה טובה יותר. אני ממליצה לנסות במהלך היום להיות כמה שפחות ברשתות ולהעביר את הזמן בלימודים עם ראש נקי, חברים בין לבין, להינות אחד מהשני וגם אם בוחרים להיות ברשתות אז גם לבחור נכון מה לראות.

כאמור, חשוב שההורים יהיו מודעים למה שהילדים שלהם רואים בטלפון או במחשב, מי האנשים שהם עוקבים אחריהם, את מי הם מעריצים ולמי הם רוצים להידמות. אבל לא פחות חשוב מזה לדבר עם בני הנוער. להסביר לנוער כמה חשוב לחשוב לבד, להיות מי שהם, ולא לנסות להיות כמו כולם. כדאי גם להזכיר להם שמה שהם רואים ברשת זה רק חלק קטן מהמציאות גם האנשים שנראים “מושלמים” חווים קשיים, כישלונות ורגשות לא פשוטים.   לפעמים יש מידע לא מדויק או כזה שמנסים להשתמש בו כדי להשפיע עליהם למשל לגרום להם לקנות משהו, להצטרף לקבוצה מסוימת או אפילו ליצור קשרים לא בטוחים. בנוסף, חשוב לשים לב גם למה שהם עצמם מעלים לרשת אילו תגובות הם מקבלים. כדאי לדעת שגם בני נוער יכולים להסתבך היום בתביעות על שיימינג אם הם פוגעים או מפיצים מידע לא נכון על אחרים, זה עלול להוביל לבעיות רציניות.

 לסיכום, כבר מגיל צעיר כדאי לקבוע כללים לגבי השימוש במסכים,  וללמד אותם איך להשתמש ברשת בצורה בטוחה. בגיל ההתבגרות זה נהיה עוד יותר חשוב לעזור להם להבין שלא כל מה שרואים באינטרנט הוא נכון. אדווה מוסיפה כלל חשוב:" לדבר עם מישהו כשמשהו מרגיש לא טוב".

 אלי אלי שלא תיגמר לעולם הסוללה                                                   צילמה: אריאל