צעיר = חסין קורונה

מגפת הקורונה היא מגיפה עולמית מתמשכת של מחלת הנגיף קורונה 2019, שגרם עד כה (27.5.2020) להדבקה של כ-5 מיליון ולמותם של 300 אלף בני אדם.

שפרצה לראשונה בדצמבר 2019 בעיר וואהן שבסין,וכחודשיים לאחר מכן החלה להתפשט במהירות מסביב לעולם.

כל צעיר שחי בשנת 2020 יכול לדקלם את המשפטים "אתה צעיר,

זה לא יפגע בך", "זה פוגע רק במבוגרים", "קצת חום וזה עובר".

את המשפטים האלה שמעתי מאז ה 21.3.2020, מהרגע שהתחיל לאחי השוהה בבידוד חום. לו ולשני חבריו שהיו איתו בטיול בסנכרון מושלם בשבת בבוקר. בטח שמעתם את השם: אפיק סוויסה, בן 22 מאשדוד.

כבר בערב הגיע שליח את מד"א, עם חליפה לבנה ומיגון שצועקים "אתה מצורע" לבצע את הבדיקה, תוך כדי שהוא אומר "זה בטח כלום...אל תדאגו."

המשפטים האלה ליוו אותי ואת משפחתי גם לאחר יומיים, כשהבדיקה חזרה חיובית. מיד החלו השאלות. מה בני הבית עושים? אבא צריך להפסיק לעבוד? יש סיכוי שנדבקנו? מה עושים?

הימים הבאים מלווים בטלפונים ממשרד הבריאות,קופת החולים ודיבורים על מלון ״דן פנורמה״.

אבל מה,החום לא יורד,רק עולה ועולה. החברים נשלחים למלון ללא חום ותסמינים. מרגישים בסדר גמור.

השיעולים מתחילים,עדיין שומעים מכל עבר ״בסדר, זה תכף יעבור לו אתם תראו״. כן,גם מגורמים מקצועיים. והוסטח שתוך יומיים זה עובר.

אמא מחליטה לקחת את העניין לידיים שלה. מזמינה אמבולנס, בנתיים אחי מתכתב איתה מהחדר ״אמא, אולי תבטלי אותם? אני מרגיש בסדר״. אמא התעקשה ומסתבר שזה היה בצדק,כי 4 ימים לאחר מכן הוא כבר היה מורדם ומונשם.

אפילו במצב הזה,מילות ההרגעה עדיין הגיחו,חשבנו ששבוע וזה נגמר.

שום דבר לא הכין אותנו לרגע שהטלפון יגיע בשישי בבוקר,3.4, יום ההולדת שלי אגב,לשיחה השנייה הכי נוראית שיכלנו לקבל. ״צריך להעביר אותו,אנחנו לא יודעים מה יהיה...הוא יצא לדרך...מקווים שיגיע.״

החודש וחצי האלה היו רכבת הרים פשוטו כמשמעו. עליות וירידות,מועקה בחזה שלא עוזבת. מילים שבחיים לא חשבתי שאשמע מרופאים- ״חשש לנזק מוחי..כרישי דם..תסחיף ריאתי..״ רק סיבוכים שמענו בימים הנוראיים האלה.

מי האמין ששפעת תעשה את זה?מי חשב שנגיע לזה..בחור שהחדר שלו מלא בגביעי כדורסל,בריא לגמרי. מי האמין שישכב בבית חולים חודשיים וחצי ואנחנו עוד לא בסוף.

0.2. זה הסטטיסטיקה שמייצגת את בצעירים שחוטפים את הקורונה במצב קשה.

כשזה קרה לנו,הרופאים הסבירו, ״מקרה מאוד נדיר,יש מתועדים כאלה רק כ6-7 בעולם.״

0.2 ודווקא אח שלי נפל בסטטיסטיקה,תמיד כשאני רואה בחדשות ״אם זה קרה לי זה יכול לקרות לאף אחד״, זה אף פעם לא חלחל,אף פעם כמו עכשיו.

ואגב חדשות,תנסו להתמודד עם בשורות רעות כל כמה ימים,חוסר וודאות וחוסר אונים. רק תוסיפו עשרות כתבים שמתקשרים כל היום. בחגים, מקליטים שיחות ומפרסמים ללא אישור, מפרסמים תמונות שלו ללא אישור, את שמו, ורק מוסיפים לחץ למשפחה.

ביום חג הפסח,התחלנו לקבל בשורות טובות..אחת אחרי השנייה,מתחילים לגמול אותו ממכונת ההנשמה,מנתקים מכל המכונות לאט לאט,זקוק לפחות תמיכה. כל הודעה כזאת ומפלס החרדה יורד.

עכשיו כשאנחנו אחרי כל זה,אני חושבת לעצמי:כן,אולי בסופו של דבר הרופאים צדקו? שהוא יצא מזה בלי פגע? כי איכשהו, ״נס״ (מנהל המחלקה תיאר זאת כך בפנינו) אפיק יוצא מטיפול נמרץ בלי שום נזק בלתי הפיך.