תמונה אחת שווה אלף לייקים
מה המחיר לפרסום? האם זה שווה את זה? מה אפשר להרוויח מכך? האם זה קל? האם זה מקדם את המסר שאנו רוצים להעביר? האם יבינו מה אנו רוצים להעביר? האם כל אחד יכול להצליח? מה הסיכוי לבלוט בעולם שכל אחד יכול?
אז מה זה אומר להתפרסם דרך רשתות חברתיות ?
פרסום ברשתות החברתיות הינו שיווק אינטרנטי המאפשר להתפרסם ולקדם מסרים שיווקיים.
הפרסום ברשתות החברתיות גדל במקביל לשימוש באינסטגרם, פייסבוק, טוויטר, Vine, Google+, וכדומה.
המדיה החברתית מאפשרת פלטפורמת תקשורת עבור מיליוני אנשים בעולם.
בשל הפוטנציאל הגבוה שיש כיום במדיות החברתיות, המשווקים מחדירים מסרים שיווקיים ופרסומיים המגדילים את החשיפה.
רוב אתרי האינטרנט פתוחים לקהל הרחב (ללא תשלום), מה שמגדיל את הפרסום ביותר ויותר מקומות.
כיום, יותר ויותר אנשים רוצים להתפרסם, בטוחים במחשבה שיש בכך יתרונות רבים ורוצים להיות מוכרים, ולפעמים בכל מחיר.
אנשים רבים, בארץ ובעולם, עסוקים ברשתות החברתיות ומעלים תוכן ללא הרף.
ככל שקצב העלאת התוכן גבוה יותר, כך הסיכוי להתפרסם גבוה יותר.
בר לאור, 32, סוכן מפורסמים מתל אביב ( ( BKreative mediaלדוגמא: עדן וטורי שהתפרסם דרך הרשת החברתית
"מיוזיקלי" שכיום נקראת "טיק טוק") טוען שהפרסום הוא העולם הבא, אפילו העולם העכשווי.
אפילו מוסדות ישנים יותר שאפילו לא נמצאים ברשתות החברתיות מודעים לכך.
מה הפרסום נותן לנו?
הרשתות החברתיות מספקות לנו תחושת שייכות, אהבה, הכרה, תמיכה ועניין.
הרשת עוזרת לנו להישאר בתודעה והכרה, ולאו דווקא עם האנשים מהסביבה הקרובה לנו.
קבלת הלייק היא תחושה מספקת, תחושת הקלה, וככל שיש יותר מזה - אז כנראה שאתה בדרך הנכונה.
לאור טוען כי כיום הפרסום כבר נהיה מקצוע שניתן להתפרנס ממנו. יש הגשמה עצמית לאנשים החולמים להיות כוכבים ולהצליח במדיה, באזז והערכה. הלייקים מתורגמים לאהבת הקהל.
לפעמים, אנשים מפרסמים דברים אישיים על עצמם כי הם מרגישים בכך תחושת שחרור.
אולי בהרגשה הפנימית זה נתפס כמשהו רע, אך כשמפרסמים את זה, זה מציג את המסר שאולי זה לא כזה נורא ואין מה לתת לכך תשומת לב שלילית כלל.
יש אנשים שיפרסמו דברים כדי להרגיש תחושת סיפוק ואהדה, ולפעמים גם העלאת הביטחון העצמי.
"ברמה הפיזיולוגית, מחקרים מראים שחשיפה משחררת במוח דופמין שגורם לתחושת עונג", טענה נוגה פנאי בכתבתה 'מה מניע אותנו להיחשף ברשתות החברתיות – וכיצד הן תומכות בקיום הנפשי שלנו?' ".
חברות רבות הבינו במהלך השנים את יתרונות הפרסום דרך הרשתות החברתיות, בהשוואה לערוצי שיווק שונים.
נכללים יתרונות רבים בפרסום במדיות החברתיות:
# כלי זמין ונגיש – התחום הדיגיטלי במדיות החברתיות מתעדכן כל הזמן, גם בארץ וגם בחו"ל בהתאם, לכן לא צריך לחכות לשעות מסוימות כדי להתעדכן.
# אין צורך בהשקעת כסף – בניגוד לפרסומים, שקיים צורך בתשלום כספי כדי להרוויח פרסום, ברשתות החברתיות אין צורך בכך. כתוצאה מכך, כיום כל אחד יכול להתפרסם ובכך קיימת נגישות רחבה יותר לעולם הפרסום.
# מסרים ספציפיים – כל מפרסם עוסק בנושא מסוים שבו הוא רוצה לעסוק, וכך מפרסם אותו לפי המסרים המסוימים שבו הוא עוסק.
השאיפה היא להגיע לקהל יעד מסוים שהמפרסם הציב לעצמו.
# חידוש – בשנים האחרונות, תחומי המדיה והדיגיטל הכרחיים בתחום הפרסום.
הכל קורה ברשתות החברתיות, והמשפט המפורסם "אם לא תיעדתי והעליתי, זה כאילו לא הייתי" ידוע לכולם.
למדיות החברתיות קיים הכוח להפוך אנונימיים למפורסמים.
אנשים רבים מנצלים את הכוח שיש למדיות החברתיות כדי להתפרסם ולהתפרנס.
! I SEE YOU
המדיה החברתית פתוחה לקהל הרחב.
לרוב, אין סינון למי המידע מועבר ומי קולט את המידע, וכל אחד יכול לדעת איפה האחר נמצא - גם בלי שיגיד לו ישירות.
ככל הנראה, אנשים (מפורסמים או אנונימיים) המפרסמים את המיקום שלהם, בתמונה שהם העלו או ב "סטורי" שנמחק לאחר 24 שעות, לא מודעים לרמת הפגיעה בעצמם.
"בריוני הרשת" (אנשים המנצלים את המעמד ברשת לפרסם ולעקוב אחרי אנשים ואחרי פעולותיהם) יכולים למצוא תוך שניות קורבן להתנפל עליו , והקורבן אפילו לא מודע לכך מפני שזה "רק" מאחורי המסך.
המדיה יכולה לספק לנו מידע רב על אנשים, כגון מהו מקום עבודתם, היכן היו לפני מספר דקות, ומה שמה של חיית המחמד שלהם.
TALK-BACK
התפיסת הדיסטופית – נשענת על תופעות רווחות כגון שיח הטוקבקיסטים וסכנות הרשת הנובעות מהאינטרקציה הטכנולוגית.
אנשים המתפרסמים דרך הרשתות החברתיות נקלעים לסיטואציות לא נעימות.
אנשים הנמצאים מאחורי המקלדת מרשים לעצמם להגיב תגובות וטוקבקים על המפורסמים, גם ילדים וגם מבוגרים.
התגובות לא עוברות סינון מפני שהרשתות החברתיות פתוחות לקהל הרחב וכך זה נותן להם את הלגיטימציה להמשיך לכתוב ולהגיב למפורסמים.
פעמים רבות, התגובות הן תגובות שנאה – "איך לא עושים עלייך חרם?" , "מכוער\ת!" , "אומללה!", "פרחה!", "ההורים שלך יתנו לך מכות!" .....
הילדים מרגישים חוסר אונים, הרי הם לא פגעו באף אחד ישירות, ואין להם דרכים להתמודד עם הקושי בתקשורת במדיות החברתיות.
יש הורים המודעים לסבל של ילדיהם, אך יש הורים רבים הלא מודעים לכך ולכן אין להם איך לעזור לילדיהם.
אנה זק טענה בראיון "עם כמה שאני לא מתייחסת , יש לטוקבקים השפעה בחיים שלי, אבל זה לא שווה את זה שאפסיק את העשייה".
עמוס בטוב אך מלא ברע
הקושי חל לא רק על ילדים המתפרסמים ברשת, אלא גם על אנשים בוגרים בתעשייה.
הראש כבר עובד שעות נוספות, לנסות תמיד להיות במקום הגבוה ביותר, ולעיתים זה גורם למחשבות שליליות.
ביום-יום, הכל נראה (על פניו) בסדר והולך לפי התכניות, ללא בעיות ועיסוקים חיצוניים.
אך יש צד פחות זוהר של הפרסום – תחושות אישיות קשות, תחושת ה"לבד" ששוררת בראש וקושי להמשיך ולתפעל הכל לפי הספר.
ביום – תחושה מספקת, כיפית, הרגשה שזה ממלא אותך ועושה רק טוב.
מאוחר יותר התחושות יכולות להשתנות – תחושת ריקנות, קושי ומחשבות מיותרות.
הזמן בעבודה (הפרסום) שווה הכל, אך מאוחר יותר יש תחושה של "רק בעבודה יש שמחה, ומאוחר יותר כבר אין את האהדה והאהבה כשאתה מגיע הביתה ונכנס למיטה".
בעיתון "7 לילות" פורסמה הכתבה הנקראת 'פוסט טראומה' : "...טום אביב סבל מלחץ נפשי בגלל ההתעסקות היומיומית באינסטגרם... יותר ויותר סלבס מגלים שבמקום שהרשתות החברתיות ישרתו אותם הם הפכו משועבדים למפלצת – ושמים לזה סוף".
הפרסום עמוס בטוב ובדברים חיוביים, אך גם מלא ברע ובקשיים.
לעומת הקשיים, יש צדדים חיוביים בפרסום דרך רשתות חברתיות.
היכולת להעלות תוכן לרשתות החברתיות ולהתפרסם בין רגע קיימת שנים רבות, ומצליחה.
אנשים יכולים להעלות סרטון שהם צילמו או תמונה שהם ערכו, וזה יהפוך לוויראלי תוך דקות אחדות.
היופי ברשתות החברתיות הוא שלא חייב להיות מנוסה עם תארים וקבלות, אלא מספיק שזה משהו המושך את תשומת הלב של הצופים וזה מספיק.
תמונה של עוגה יפה (שאפילו לא חייבת להיות טעימה), סרטון ריקוד ברמה בסיסית, או סתם פנים יפות – יכולים למשוך את תשומת הלב של הצופה ולעורר עניין.
כך אנשים התחילו בתעשייה - העלאת חומרים אישיים שמעוררים עניין אצל הצופים.
ככל הנראה, אנשים רבים מתעניינים בתחומי העניין שהמפרסם מתעניין, וכך הוא מפתח ומקדם זאת.
השאיפה למושלם והרדיפה אחריו, היא מה שגורם לפרסום לקרות בקצב מהיר.
פעמים רבות, קיימת תמיכה מהקהל לפתח את הכישרון לדבר עצום וגדול יותר.
בן גנדיס, 18, התפרסם דרך הרשתות החברתיות "אינסטגרם" ו"טיקטוק" , טוען שהיה שווה להתפרסם, כי בתחום שבו הוא עוסק הוא שמח שמכירים אותו.
אושיית רשת ? איך ?
כיום, כולנו מעלים תמונות במדיות החברתיות ( אינסטגרם, פייסבוק וכו' ) , אך ישנם אנשים מסוימים שיודעים לקחת את זה מעבר לכך – להפוך לאושיית רשת, וכמובן להרוויח כסף.
דבר זה מצריך עבודת שיווק עם אסטרטגיה נכונה ורצינית.
הפרסום וההצלחה תלויים בעיקר ברצון האישי של כל אחד ואחד, כמה מוכנים להשקיע בכך ולקדם זאת.
כל פלטפורמה שאנו מעלים תמונות או סרטונים שלנו, היא מהווה את "כרטיס הביקור" שלנו לאנשים הצופים בזה מבחוץ.
אנשים שלא מכירים אותנו אישית, שופטים אותנו על פי התוכן שאנו בוחרים להעלות, וזהו בעצם הרושם הראשוני ( אגב, הוא חשוב ) והוא תורם להבין מול מי אתה עומד.
עולם המדיה אינו אמיתי ומהיימן, וקשה להבין דרך הרשת את המסר הספציפי שאותו אדם ניסה להעביר.
אנשים המפרסמים תמונות עם פילטרים רבים או תוכן מקובע (כמו להעלות רק סלפי או רק תמונות ערוכות בפילטרים) מציגים לצופה עולם שלם שעסוק במסביב ולא באמת האישית של כל אחד, ולכן זה לא מומלץ אם רוצים להגיע להצלחה.
העובדה של להיות מול מסך רוב היום, למרות שזה דבר שמקובל כיום, זה לא דבר שהוא טבעי. לכן אנשים מצפים ומקווים לראות %100 טבעיות ואמת, גם אם זה מאחורי המסך.
תהליך הפרסום אינו תהליך קצר וקל, אך אנשים הרוצים זאת - ישקיעו בכך.
צריך להתמיד ולעניין, לגוון בתוכן העולה וכך להתחיל עם התהליך.
לחקות מישהו אחר זו לא הדרך. צריך להיות כמה שיותר מקורי ולהעביר תוכן ייחודי.
צריך להציג את כל הצדדים שבך, גם אם זה אומר את הצדדים הפחות טובים.
קיים הצורך ליצור אינטראקציה עם הקהל ובכך לגעת בהם, ובסופו של דבר הכול זה עניין של טיימינג.
לעומת הצדדים החיוביים, לפרסום ברשתות החברתיות קיימות השלכות רבות וסכנות הנשקפות למפורסמים.
לאנשים מוכרים בתעשייה יש מעריכים רבים, אך גם שונאים רבים.
אנשים מחפשים אקשן ו"צהוב", ולכן ידם קלה על המקלדת ואינם מבינים את ההשלכות הרבות שמגיעות לאחר זמן מה.
אם למישהי מפורסמת יש צבע שיער מסוים, בקלות יכולים לשייך אותה לסרטונים מפוברקים, מזויפים ולא מהימנים, ולגרום לאנשים להאמין שזו היא.
להסתובב במקומות ציבוריים בידיעה שאנשים שלא מכירים אותך באופן אישי מפרסמים עליך דברים שקריים זו תחושה קשה מאוד, ולפעמים גם צועקים לעברך האשמות והשמצות, שהרצון היחידי שיש באותו הרגע זה פשוט להיעלם. זו תחושה לא הוגנת.
בדקה אחת, פרסומים שקריים יכולים להפוך חיים של בן אדם ב180 מעלות.
אין שליטה על תמונות וסרטונים המועלים לרשת, ולכן יש את האפשרות להפיל על כל אחד את האשמה (לדוגמא, כשמדובר בסרטונים לא חינוכיים).
מקרים כאלה יכולים להרוס עבודות עם אנשים בתעשייה ושמועות אלה יכולות להשפיע על החיים האישיים ברמות גבוהות.
אז איך מתמודדים ?
כתוצאה ממקרים של בריונות ברשת, ניתן לפנות לקו החם "המרכז לאינטרנט בטוח" שיש ביכולתו את האפשרות להסיר תגובות מסוימות או סרטונים ותמונות מהרשת, ומשם קיימת הפנייה לגורמים מוסמכים ואנשי מקצוע.
גנדיס טוען שניתן להתעלם מתגובות רעות , זה קורה לכולם.