חינוך מקצועי?? תלוי את מי שואלים

"שעות על גבי שעות נפלתי שמה בין הכיסאות מאמין לכל נכשל, אומר ״אמן״ לתוצאות" (י"א2/טונה)

נכון לשנת 2018 אחוזי הזכאות לבגרות בקרב תלמידי כיתה י"ב עומדים על 68.2%. נכון, אולי חלה עלייה של כ2% מכמות הזכאים בשנה שעברה אך מה עם 32.8% האחרים? מה עם התלמידים שלא רוצים או לא יכולים לעשות את בחינות הבגרות אך עושים בכל זאת כי יודעים ש"לא יצא מהם כלום" בלי תעודת בגרות? מה עם התלמידים שמסתפקים בבגרות בסיסית שלא עומדת בדרישות המוסדות להשכלה גבוהה?

(ע), תלמידה בתיכון מקיף ח' שבאשדוד, מספרת:" בקשר למסגרת החינוך העיוני אני חושבת שאני מתאימה את עצמי אליה, גם כשקשה."

אחת הגורמות לתופעה היא מערכת החינוך שמחייבת לעשות 20 יחידות בגרות כדי לקבל תעודת בגרות מלאה, בתי הספר והמחנכות דוחפים ילדים המתקשים להוציא לפחות בגרות מינימלית זו, היום בכל בית ספר ניתן למצוא כיתת אומץ (אתגר) וכיתת מב"ר שנועדו למנוע נשירה של תלמידים ולספק בגרות בסיסית. המורים אולי מצליחים במשימתם למנוע נשירה אך נשאלת השאלה האם יעד זה הוא היעד המתאים לכל תלמיד?

בזמן ששר החינוך מעודד להעלות את כמות התלמידים הלומדים מתמטיקה בהיקף של חמש יחידות, יש ילדים ששלוש יחידות לא מצליחים לסיים, יש תלמידים שמסגרת בית הספר היא לא המקום המתאים בשבילם אך אין להם לאן לברוח.

בנוסף, התנאים של הפקולטות השונות ברחבי הארץ קשים במיוחד, לרוב מקצועות הלימוד דורשים רמה גבוהה של מתמטיקה ואנגלית, לא תמיד בעת הצורך וממוצע בגרות הנע בין גבוה מאוד לכמעט בלתי אפשרי, כך שציון לא טוב בספורט, היסטוריה או ספרות שלא בהכרח קשור ללימודי משפטים עלול לסכן את הקבלה לאוניברסיטאות שדורשות ממוצע הנע בין 85 ל-90.

ל-(ע) לדוגמא, ממוצע הנע בין 65-70 , שזהו הממוצע של מס' אחוזים נכבד מהתלמידים והיא כבר מעכשיו יודעת שעליה לשפר את הממוצע שלה ל80-90 על מנת להתקבל לאוניברסיטה נחשבת, עוד דבר הוא שעל מנת להתקבל למוסד להשכלה גבוהה נחשב יהיה עליה לשפר ל4 יח' מתמטיקה אפילו שהיא בכלל רוצה ללמוד סיעוד.

איך זה משפיע עלינו אתם שואלים?

משרד החינוך אינו מתייחס לפערים הטבעיים שבין תלמיד לתלמיד,

הגברת יולי פרנקל, יועצת בתיכון עיוני מקיף ח' שבאשדוד מודה בעצמה: "לא לכולם מתאימה המסגרת של המקיף כמו שלא כולם אוהבים פלאפל ולא כולם אוהבים שווארמה, זה בדיוק אותו דבר ולכן חשוב שיהיו חלופות ואלטרנטיבות שיהיו טובות באותה רמה." כפי שכולם יודעים החיים במדינת ישראל לא קלים: יוקר המחייה, שוק העבודה הקשה, אחוזי העוני הגבוהים. אפשר לומר שלא קל להקים משפחה ולהתבסס בעידן שלנו, כל מוסד השכלה גבוהה רוצה את הטובים ביותר וכך גם כל מקום עבודה.

אז איך אפשר למצוא לכל תלמיד את המסלול שיתאים לו וייתן לו סיכוי גבוה יותר להתבסס ולהתפרנס בכבוד?

בשאר העולם כבר לפני שנים רבות עברו המון תלמידים לחינוך מקצועי- טכנולוגי, במדינות אירופה למשל, נכון לשנת 2014, אחוז התלמידים שלומדים בחינוך המקצועי- טכנולוגי עמד כבר אז על 65%.

מה זה בדיוק חינוך מקצועי טכנולוגי?

בית ספר בו התלמידים מקבלים תעודת בגרות, חלקית אמנם אך רוכשים ידע במקצוע מסוים ואף מתנסים בעבודה בו במהלך הלימודים ולבסוף מקבלים תעודה המקנה להם התמחות באותו המקצוע, איתה יכולים להמשיך ללימודים במוסדות ההשכלה הגבוהה או אפילו להתחיל לעבוד במקצוע שבחרו.

במהלך השנים האחרונות נוצרו בתי ספר לילדים ש"נזרקו" ממערכת החינוך לדוגמא: רשת עמ"ל וכו'. המציעים מסלולים של בישול, ספרות, מכונאות ועוד. עם הזמן בתי ספר אלה צברו שם רע ולתלמידים בהם נוצר שם של "עבריינים" , של ילדים "פחות איכותיים" ואפילו "נחותים" שבעצם הבעיה היחידה של התלמידים בהם היא שמסגרת החינוך העיוני לא מתאימה להם. גם בתי ספר מקצועיים אלו לא זוכים לתקציב מספק. הפגיעה המתמשכת בחינוך הטכנולוגי גורמת לכך שהנוער שכישרוני בתחומים יצירתיים ומעשיים צריכים ללמוד במסלול עיוני גם אם אינו מתאים ליכולתם.

מי אמר שחינוך מקצועי נחות?

כיום קיימת בחברה סטיגמה שמי שהולך ללמוד בבתי ספר מקצועיים זה רק תלמידים שלא מסתדרים בשום מסגרת, שבית ספר מקצועי הוא ברירת מחדל כדי שהתלמידים ה"בעייתיים" יצאו לפחות עם מקצוע ביד, כשאנשים שומעים את המושג חינוך מקצועי הם מיד חושבים על מקצועות כמו נגרות, פחחות, מכונאות, ספרות ועוד מקצועות שדורשים עבודת כפיים אך היום מקצועות אלו הם רק חלק קטן מהמקצועות הנלמדים בחינוך המקצועי.

בתוכניות החינוך המקצועי בבתי ספר התיכוניים בעולם מלמדים מקצועות מודרניים ופרקטיים ששוק העבודה בהם רחב והפרנסה בהם מספקת רמת חיים גבוהה כגון: תקשורת, מחשבים, סיעוד, מנהל עסקים, הנדסה, טכנולוגיה, מכניקה ועוד. אפשר לראות שמקצועות כמו נגרות ופחחות כמעט ולא באים בחשבון.

רוב המדינות המפותחות האחרות בעולם הבינו כבר מזמן שהחינוך המקצועי טכנולוגי מועיל להרבה תלמידים במערכת החינוך אפילו יותר מחינוך עיוני. בממשלת בריטניה לדוגמא, כבר ב-2008 כ-72% מקרב התלמידים למדו בבתי ספר מקצועיים.

בארצות-הברית נהוג להמליץ לתלמידי כיתה י' על הכיוון המתאים להם לקריירה שבה ירצו.

כבר ב2008, כיוונו 51.8% מהתלמידים בבתי ספר הציבוריים מקצועיים לבתי ספר על תיכוניים מקצועיים ובתי ספר הציבוריים הכלליים כיוונו 40.9% לבתי ספר כאלה.

הכלכלן גדי פרנק ערך מחקר ב2008 ובו השווה בין המצב בשוק העבודה אצל תלמידים שלומדים בחינוך עיוני ולא זכאים לתעודת בגרות לבין תלמידים הלומדים בחינוך מקצועי ולא זכאים לתעודת בגרות מלאה. הנתונים בגרף הבא:

מתוך: החינוך המקצועי טוב לישראל, באתר מידה

כוח עבודה זה יפה אך מה עם המשכורת?

החינוך המקצועי טוב לישראל, באתר מידה

מתוך: החינוך המקצועי טוב לישראל, באתר מידה

שאלתי את הגברת פרנקל שלמדה בעצמה בתיכון עם מסלולים מקצועיים, מה היא חושבת על החינוך הטכנולוגי כחלופה לילדים שלא מתאימים למסגרת החינוך העיוני? בתגובה היא ענתה שעד היום היא בקשר עם אנשים מהתיכון, בכנס מחזור פגשה חברים שהיו במגמת הצילום ויש להם חברת צילום אחת הגדולות בדרום, הם עושים המון אירועים, עובדים בטלוויזיה, עם חברות תקשורת ולהם מבחינה לימודית היה הרבה יותר קשה והם סיימו עם תעודת בגרות חלקית ובכל זאת הגיעו רחוק.

עוד שאלתי את (ע) האם היא רואה בחינוך המקצועי טכנולוגי פתרון לתלמידים כמוה, שמתקשים במסגרת העיונית? לטענתה צריך לפתח את החינוך המקצועי טכנולוגי ולחשוב על זה שלא כל הילדים מתאימים למסגרת של חינוך רגיל, ולכן צריך לעזור להם כדי שבאמת יהיו שווים, ככה גם כל ילד יוכל לבחור מה טוב לו ולקום בבוקר כשהוא עושה את מה שהוא אוהב.

לעומתה, עינב עסילה, תלמידה נוספת מתיכון מקיף ח' שבאשדוד, טוענת שלימודים עיוניים ותעודת בגרות תורמים להמשך החיים ואין חלופה שטובה באותה רמה. "תעודת בגרות היא מפתח הכניסה לאוניברסיטאות ולמכללות, התלמידים רוכשים ידע חיוני בנושאים שונים שיכול לסייע להם בהמשך החיים."

אז רגע, אם הצוות החינוכי בבית הספר בעד חינוך מקצועי טכנולוגי והתלמידים בעדו גם כן, למה בכל זאת לא משקיעים בתקציב לחינוך המקצועי טכנולוגי?

על- פי נייר עמדה שהוכן באורט ישראל בעבור שרת החינוך, השחיקה המתמשכת במעמדו של החינוך הטכנולוגי בישראל הביאה ל"פגיעה מוחשית בביטחון, בכלכלה ובחוסן החברתי של ישראל".

"להעתיק כמו תוכי לא מתאים לכולם" מתוך: אתר עשר פלוס

מחבר נייר העמדה, ד"ר אלי איזנברג, מדגיש כי תוצאותיו של הקיצוץ בתקציב החינוך הטכנולוגי היו סגירתן של מגמות טכנולוגיות (בייחוד בבתי-ספר לא גדולים בפריפריה), ירידה ניכרת במספר שעות ההוראה (בייחוד בשעות ההתנסות המעשית בסדנאות) והזדקנות של כוח ההוראה. המחבר מכיר בכך שעלות החינוך הדרושה הטכנולוגי גבוהה מעלות החינוך העיוני, אולם הוא מציין כי תוספת העלות (כ-400 מיליון ש"ח בשנה) אינה עולה על %2 מתקציבו השנתי של משרד החינוך. (מתוך אתר הכנסת) 2%? זה מה שיפריד בינינו לבין עתיד טוב יותר? תושבי מדינת ישראל משלמים מיסים גבוהים למען ביטחון המדינה, אך מה שלא מבינים זה שבעצם אף אחד לא בטוח כל עוד מערכת החינוך לא תדאג לילדינו.

"כנראה שמתמטיקה זה לא אני.." צילום: עמית עמר