קרבי זה לא רק לבנים

נשים הן חלק משמעותי מאוד בצה"ל מיום הקמתו.

ישראל, בניגוד לשאר מדינות העולם מחייבת נשים להתגייס לצבא.

בשנים 1997-2001 התגייסו לצה"ל 61.5-63.6% מהמיועדות לשירות.

עם הקמת צה"ל ופירוק המחתרות בשנת 1948, הוחלט לגייס גם נשים מכוח חוק גיוס חובה, צעד חריג שנבע מהיעדר כוח אדם מספק ולאור התפיסה שניסה להנחיל בן גוריון של "צבא העם". עם הזמן, ובעיקר בעשורים האחרונים, נכנס גם המושג שוויון למשוואה ויותר תפקידים נפתחו לשירות נשים. בעוד ששני השיקולים הראשונים יכולים להשתנות בהתאם לנקודות מבט שונות וצרכים של הצבא, אין ספק כי השיקול המגדרי וערך השוויון, הם הנושא שיש לשים לפתחנו בדיון על סוגיית גיוס הנשים בעת הזו.

אז למה בעצם נשים מתגייסות לקרבי?

הסטריאוטיפ של בנות שהולכות לקרבי הוא שמדובר בבנות גבריות, "בגורילות", "לסביות", עם שיערות ברגליים ושפם. אבל מציאות רחוקה מאוד מהאמת: בנות שמתגייסות לקרבי הן בנות אידיאליסטיות שמוכנות לתרום למדינה מעל ומעבר. בנות שיכלו לבחור לשבת במשרד עם מזגן, ובמקום זה בחרו להגן על המדינה בגוף שלהן ממש.

לא מעט מלש"ביות קופצות על המציאה ומוצאות את עצמן מגיעות לגיבוש לוחמות, מתגייסות ומגשימות את החלום. בצבא שבו לא נכחה אישה בפורום מטכ"ל ענדה השנה לראשונה האלופה אורנה ברביבאי, ראש אכ"א, את דרגות האלוף. בסוף 1998 סיימה האישה הראשונה את קורס הטיס כנווטת F16, וב-2001 סיימה סגן רוני את הקורס כטייסת הקרב הראשונה של החיל. דלתות מתחילות להיפתח גם עבור בנות המין היפה – וזה בדיוק הזמן לפרוץ דרכן.

אז בזכותן, עכשיו גם אתן יכולות להיות טייסות. כדי להגיע לתפקיד הזה צריך לעבור את קורס הטיס, מהארוכים והקשים בצה"ל, שאחוזי הנשר ממנו גבוהים במיוחד. בתום הקורס, שאורך שלוש שנים וכולל הכשרות חי"ר, לימודים אקדמאיים וכמובן הכשרות מוטסות, מחכות לא פחות מתשע שנות קבע. בשנים האחרונות הוכיחו לא מעט חיילות שכן, נשים יכולות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסים, ואתן מוזמנות להצטרף אליהן.

החל מ-2006 משובצות בנות לתפקידי לוחמות איסוף בחיל שבלעדיו יהיו שאר הכוחות הצה"ליים עיוורים בשטח. הבנות יכולות לשרת כלוחמות איסוף בצוותים רכובים בלבד, ולא בצוותים הרגליים היעודיים של החיל. כן, גם כאן עוד יש לאן להתקדם, אבל גם פעילות הצוותים הניידים לא פשוטה בכלל, ותורמת לא מעט לאיסוף מודיעין חשוב.

מעבר לכך שהצבא מעוניין להימנע מבג"צים נוספים, בצה"ל למדו בשנים האחרונות להעריך את היתרונות הרבים שמביאות נשים לתפקידי לחימה, והשכילו לנצל לצורכי המערכת את רצון הנשים לתרום. כך, למשל, שילוב הנשים בלחימה מסייע לאגף כוח אדם בצבא להתמודד עם סוגיית המחסור בלוחמים, שנובע בין השאר מקיצור שירות החובה.

בעשור הקודם, כשמספר תפקידי הלחימה לנשים בצבא היה מצומצם, צה"ל הירשה לעצמו לברור לוחמות בקפידה, ודרש מהן לעבור גיבוש מפרך שבחן אותן פיזית ומנטלית.

היום, בשל הצורך המוגבר בלוחמות, מאפשר הצבא לכל המעוניינת להתגייס ללחימה ומציע למתאימות את האופציה לפני גיוסן. סינון המתאימות ללחימה נעשה בעיקר לאחר הגיוס, המתגייסות נשלחות למכינה לפרק זמן של כשבועיים. המבקרים טוענים כי הצבא פותח תפקידים נוספים לנשים ובוחן את שילובן במקצועות נוספים רק בשל מחסור בלוחמים, ולכן הוא מוריד גם את רף הדרישות מהלוחמות.

קרבי זה הכי, אחותי?! תלוי את מי שואלים...

מאיה ניר, מ"כית קרביים, בהד 10: "ההשלכות של להתגייס לקרבי הן: לוותר על זמני בית כי סוגרים הרבה שבתות, לוותר על הדברים האישיים (אסור לק, תכשיטים וכו'). בנוסף, לא פשוט לבנות בקרבי גם כי יש את הקונפליקט האם אנחנו יכולות והאם המסלול שלנו קשה כמו של הבנים ובנוסף גם הוויכוח האם השירות שלנו באמת משמעותי כמו של הבנים."

ביחידות הקרביות לא מוותרים לנשים ולא עושים להן הנחות. אין קיצורי דרך ולא מרחמים על אף אחת! בנוסף הסיפוק מהשירות הצבאי וההרגשה הנפלאה, האחדות, החברות והתרומה שהן מספקות. החוויה שהלוחמות חוות במהלך השירות הצבאי לא דומה בכלל לחוויה שחווים ג'ובניקים. במהלך השירות הצבאי הלוחמות אוספות חוויות לכל החיים והחברות והאחדות היא בדיוק כמו בכל צוות ויחידה קרבית.

המתגייסות הבוחרות בשירות קרבי, לא רק בוחרות תפקיד שהוא יותר קשה פיזית ונפשית, אלא גם מתחייבות לשירות של 36 חודשי שירות סדיר וגם שירות מילואים בעל אופי דומה וסדר גודל זהה לגברים קרביים: 3 שנים שירות חובה שמשאיר במובן מסוים לתקופה לא קצרה בהרגשה של "שנה אחרי כולם", זה פער שעדיין קיים ואיפשהו לפעמים מציק לבנות מסוימות.

קיימת עוד סיבה שלעיתים המרחק הרב מהבית והיציאות המועטות יכול ליצור קושי בניהול מערכת יחסים או בכלל קשר עם חברים והבית.

סתיו יצחק, 18, לוחמת במג"ב, אשדוד: "היתרונות הם שאת מכירה חברות לחיים, צוברת איתם חוויות את לומדת מה זה אחוות לוחמות, את מרגישה גאווה בעצמך שאת מבינה שהצלחת. החסרונות הם שאת עובדת כמו חמור טוחנת משמרות בזמן שכל החברים שלך בבית את נשארת וסוגרת שבת."

הרוב המכריע של בנות עם בעיות עם המחזור ובנוסף עם בעיות פיסיות כאלו ואחרות שנגרמו בצורה כזו או אחרת מהשירות הצבאי. זה לא אומר שהבנות חלשות פיסית מגברים אבל בשורה התחתונה, סטטיסטית, אחוז הנשים לעומת אחוז הגברים בתפקידי לחימה שמשתחררים עם בעיות פיסיות הוא הרבה יותר גבוהה, ובסופו של דבר ההבדל המרכזי הוא הכאבים בזמן הריון.

הבעיות הנוספות רפואיות שעלולות להיגרם במהלך שירות צבאי הן אין התאמה בין הגוף הסוחב למשקל.

בדרגות הגבוהות בצה"ל עדיין ממשיכים לא להאמין בתפקיד הלוחמת מה שבאמת גורם לסטיגמות כלפי הנשים שהן חלשות יותר מגברים אבל בסופו של יום ביחידות בהן יש נשים לוחמות, ניתן ליראות כמה שהנשים בכלל לא שונות מהגברים ועושות את אותן הפעילויות כמוהם.

שירות זה הוא שירות בעל משמעות רבה, חוויה שונה, חוויה מספקת ומאתגרת. ככל שתתעמקו בכך תקבלו תחושה של יותר ביטחון ועצמאות.

גם אנחנו יכולות

כל בחורה צעירה שבוחרת להתגייס לקרבי מודעת לכל ההשלכות, מודעת לכל מה שהיא צריכה לוותר עליו, אך עדיין בכל שנה אלפי נשים עדיין בוחרות להתגייס לקרבי למרות הקשיים ולמרות החסרונות.

וכאן אפשר לראות שהרצון מנצח את החסרונות וההשלכות.

אי אפשר לעצור את זה עוד. המאמץ הפמיניסטי המתמשך והמצליח-לא-רע-בכלל להשיג שוויון בין נשים לגברים בכל התחומים, לא פסח גם על צה"ל. הצבא פותח יותר ויותר שערים ליחידות לוחמות בפני הנשים – ואלו מסתערות בהמוניהן..

במדינת ישראל נשים יכולות לשרת בכל מקום שיש להן בו יתרון יחסי או שוויון.

זה לא סוד שגברים ונשים שונים זה מזה במבנה גופם. בממוצע, גברים גבוהים יותר ושריריים יותר, ומסוגלים לרוץ מהר יותר ולשאת משקלים כבדים יותר. זה, כאמור, בממוצע. יש כמובן נשים חזקות במיוחד שיוכלו לנצח בתחרות הרמת משקולות גברים רבים, כפי שיש גברים שהם נמוכים או איטיים יותר מנשים רבות.

משקל, גובה, מין לא קובע מי יותר מתאים לשרת בקרבי. כל אחד יכול, אם הוא באמת רוצה.

השמיים הם הגבול!