top of page

Is this the real life? תור ביקורת לסרט "רפסודיה בוהמית"

בימוי: בריאן סינגר

שחקנים ראשיים: רמי מאלק, בן הארדי, גווילם לי, ג'וזף מאזלו.

הקרנת בכורה: 2 בנובמבר 2018

משך הקרנה: 134 דקות


הסרט "רפסודיה בוהמית" הוא סרט שמנסה להכיל את כל תולדות הלהקה "קווין" ומתמקד בעיקר בדמותו של הסולן פרדי מרקיורי (פארוק בולסרה).


מרקיורי, בן לאבא פרסי ואימא הודית, אשר יחד עם אחותו היו משפחה מאוד שמרנית, לא היה מסופק מעבודתו בנמל התעופה לונדון הית'רו, ובשנות העשרים לחייו חיפש להקה שתתאים לו להשתייך אליה.



בסרט ניתן לראות כיצד פרדי מרקיורי (רמי מאלק) פוגש בבריאן מיי (גיטריסט) ורוג'ר טיילר (מתופף) במקרה לאחר פרישת הסולן שלהם ויחד הם הקימו להקה בשם "סמייל"(Smile).


בהמשך הסרט מסופר על הריבים שהיו למרקיורי עם הוריו לגבי בחירת הקריירה ושינוי שמו של פרדי, מעבר הלהקה לשם "קווין"(Queen) והתפתחותם.


פרדי הכיר את מרי אוסטין ובמהלך שנות ה-70 והציע לה להתחתן איתו. בהמשך פרדי מחליט לעבור לקריירת סולו אך נגרר לשימוש בסמים וצריכת אלכוהול ששוברים אותו מבפנים.


רוב הסרט מרקיורי מוצג בתור הומוסקסואל בהכחשה שמנסה למצוא את עצמו ומשתמש בזוגיותו עם מרי כדי להסתיר את זהותו האמיתית. הסרט מדלג על תקופתו שבו הצהיר על היותו ביסקסואל אל התקופה שבה ניהל מערכת יחסים עם מלצרו ויצא מהארון.


באופן כללי לאחר תחקיר הרקע של מרקיורי, יש הרגשה מנסה לייפות את חייו של פרדי בסילוף מידע ועובדות. אפשר להרגיש זאת במקרה של גילוי נסגיף האיידס של מרקיורי, שבעצם התגלה שנתיים אחרי מופע ה"לייב אייד" (בו מסתכם הסרט) ולא בנקודת הזמן שהוא מוצג.


הסרט נגמר בהופעה המפורסמת של הלקה במופע ההתרמה לייב אייד (Live Aid) לנזקקים באפריקה, לאחר כמעט שעתיים של סרט. בסרט שחזרו כמעט במדויק את ההופעה והוקדשו לה 20 דקות מהסרט כמו אורך ההופעה המקורית. בנוסף, לצורך שחזור ההופעה, בריאן סינגר השקיע בשחזור הבמה המקורית והזמין אלפי אנשים שישמשו כקהל.


אחרי צפייה בהופעות חיות של הלהקה וראיונות אישיים של חברי הלהקה במקוריים, אפשר לראות את הסיבה לליהוק הספציפי השחקנים הראשיים. לדוגמא, אפשר להרגיש שהשחקן גווילם לי, הבין את אישיותו של הגיטריסט בריאן מיי ונכנס לתפקיד באופן שלדעתי, מושלם.


על אף שהסרט ארוך(שעתיים ורבע) ולא דובק לגמרי במציאות, הוא מצליח לסחוף את הצופים אל תוך העלילה ונותן תחושת אותנטיות בזכות השימוש בקולו המקורי של פרדי מרקיורי בזמן השירה ובזכות משחקו הנהדר של רמי מאלק, אשר נכנס לדמותו של פרדי כל כך טוב שבחלקי השירה בסרט היה אפשר לשכוח שזה לא קולו של השחקן אלא של פרדי מרקיורי בעצמו.






bottom of page