"שכחו אותי ברכב"

על פי סקר שערך ארגון ב"טרם" בשנת 2013 ניתן לראות שמספר הפעמים של שכחת ילד\ה ברכב גם כאשר הוא לא מסתיים בנסיבות טרגיות, עומד בממוצע על כ- 40 מקרים בשנה, מהם מתים או נפגעים קשה כ- 4 תינוקות כל שנה. הילדים שנשכחים ברכבים הם ברובם המכריע מתחת לגיל שנה. אוכלוסיית התינוקות מונה. בישראל כ- 150,000תינוקות. כלומר, ההסתברות שישכחו אותם פעם אחת לפחות, במשך השנה הראשונה לחייהם היא כ-% 03.0 (שהיא גבוהה)עוד עולה מנתוני הארגון כי בין השנים 2018-2008 אירעו 647 מקרים של השארת ילדים לבד ברכב או של הילכדות/נעילה ברכב. 27 מן המקרים הללו הסתיימו במות הילד. בשנת 2016 אירעו שבעה מקרי תמותה עקב השארת ילדים לבד ברכב. בשנת 2017 אירע מקרה תמותה יחיד עקב השארת ילדים לבד ברכב, ושני מקרי תמותה עקב הילכדות ברכב.

שכחת ילדים ברכב הינה תופעה שבה הילד נשכח ברכב עקב הסחת דעת מסוימת כאשר השהיה המרובה ברכב וההילכדות בו יכולה לגרום למותו, מחסור היכולת של הילד/פעוט לחלץ את עצמו . במהלך הנסיעה ישנם סממנים רבים להסחת דעת שגורמים לחוסר תשומת לב של ההורים ועקב זאת הילד נשכח ברכב גם לאחר ההגעה למקום המיועד.

הגורמים לשכחת ילדים ברכב בדרך כלל מתאפיינים בשימוש בטלפון במהלך הנסיעה, פגישה , שקיעה במחשבות . לפי וועדה שהתקיימה ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים ניתן לראות כי רוב המקרים של שכחה נגרמים כשיש מספר תחנות בדרך, לדוגמה: כשצריך להשאיר את התינוק במעון, או במקום אחר, בדרך לתחנה נוספת כמו העבודה. להסחת הדעת עשויים לתרום צירוף של מספר גורמים: חוסר שינה, לחץ, טלפונים, פניות מהעבודה, עייפות ...

תחרות בין שני מערכות זיכרון

לעומת זאת פרופ' דיוויד דיאמונד מציג בכתבה באתר The markerאת הבעיה "ככשל אנושי של זיכרון שנוכחנו בו בשל המקרים הטראגיים האלה". "כשל כזה הוא תוצאה של תחרות בין שתי מערכת זיכרון מקבילות, זיכרון מתוך הרגל וזיכרון עתידי ", עוד מסביר דיאמונד "זיכרון מתוך הרגל הוא המערכת המאפשרת לנו לזכור פעולות החוזרות על עצמן ומבוצעות באופן אוטומטי כמו: מסלול הנסיעה מהבית לעבודה. זיכרון עתידי הוא זה שמסייע לאדם לתכנן קדימה את מהלכיו, לקבוע פגישות ולארגן את סדר היום. במקרים של שכחת הילד ברכב, קיים מאבק בין שני סוגי מערכות הזיכרון ,הזיכרון מתוך ההרגל והזיכרון העתידי. בנוסף התחדשות הטכנולוגיה כיום הינה הסחת דעת גדולה של ההורים השימוש במכשירים הטכנולוגים הוא גורם נוסף לעלייה בפגיעות בקרב הילדים. "הטכנולוגיה משמשת כהסחת דעת משמעותית", סיכם דיאמונד.

עם זאת, חשוב לומר כי התופעה הייתה קיימת עוד לפני הסמארטפונים. "מחסור בשינה ומתח ידועים כמטים את מערכת הזיכרון לטובת הזיכרון מן ההרגל, על חשבון הזיכרון העתידי", מסביר דיאמונד. "זאת, מפני שכדי להפעיל זיכרון של הרגל נדרש מאמץ נמוך ביותר.

" במקרים של שכחת הילד ברכב הייתה נקודת זמן בנהיגה שבה ההורה היה צריך לבחור בין שני מסלולים: לכיוון מעונו של הילד או לכיוון העבודה, נניח", אמר דיאמונד. "בנקודת הבחירה הזאת, ההורים מציינים כי הם איבדו מודעות לגבי נוכחות הילד ברכב".

בנוסף מספרת עינת שגיא, דוברת ארגון ב"טרם", "ישנו מנגנון נוסף של השארת הילד במכונית או הילכדות. המשמעות היא כי הורים משאירים את הילד כשהם יוצאים מהרכב "רק לכמה דקות", מתוך מחשבה שכלום לא יקרה. אך כמה דקות בימים חמים הם פרק זמן ארוך מספיק כדי שתינוק ייפגע אנושות".

הוריו של אליה ויינגוט בן שנה שנשכח ברכב באשדוד לפני כשנה וחצי מספרים מתוך כתבות באתר מאקו ,ערוץ 7 , כיכר השבת.... שהאב שכח את הילד ברכב, הוא עלה לקחת משהו בבית ונשאר לנוח לזמן קצר לפני שהוא ממשיך את הסידורים ,אך נרדם ל3 שעות וכשירד קלט מרחוק את הילד שנמצא ללא רוח חיים . הסחת הדעת במנוחה לפני המשכת הסידורים גרמה בין רגע לשינוי בחייהם ואובדן.(מתוך אתר מאקו, כיכר השבת וערוץ7).

ההשלכות של מרבית המקרים הללו מסתיימות במוות של הילד/פעוט . ההשלכות ברוב המקרים לשינוי בחיי האנשים שנשארים להתמודד את הטראומה, שמשאירה איתה הרבה "פצעים" שגורמים לפירוק המשפחה, חיפוש אשמים ,ריבים בין בני הזוג , רדיפה נפשית תמידית לאחר האובדן. האובדן מביא את הבן אדם לאיבוד עצמי "הפסקתי להאמין באלוהים, הפסקתי לאהוב, הפסקתי להתקיים. אני מתתי יחד איתה, באותו היום. התגרשתי בצורה מאוד מהירה, ולא חשבתי על כלום. לא היה אכפת לי מכלום. במשך כחצי שנה לא עשיתי כלום עם עצמי חוץ מלעבוד, לאבד חברים, להיכנס למינוסים, לקנות סתם דברים... "

)מתוך כתבה בYent קרן שם בדוי מספרת על החיים לאחר אובדן).

בעקבות שכחת ילד ברכב עלול הנהג בישראל לעמוד לדין פלילי, באשמת השארת ילד בלא השגחה עם זאת, בישראל לא נהוג להעמיד לדין הורה שילדו נספה עקב אירוע זה, בנימוק שמות הילד הוא עונש כבד מאוד ואין להוסיף עליו. לעומת זאת, בארצות הברית מועמדים הורים לדין

האם זה יכול לקרות לכל אחד ?

עוד מספרים הוריו של אליה מתוך הכתבות שהאובדן מהדד בהם כל יום , ומקשה על המשך שגרת החיים , אך בניגוד לקרן שם בדוי ( שמוזכרת למעלה ) במקרה הזה לא חיפשו אשמים האם אומרת: "שאין מקום לבעלה להאשים את עצמו", עוד מספרת "שאין נחמה בילדים אחראים האובדן תמיד שם ויש כאב רקב אך צריך לקום ולהיות חזקים בשביל שאר הילדים ". האם מספרת על בעלה שהוא בן אדם אחראי ולא רק מפיה אלא גם מהסובבים אותם האב נתפס כאחראי, אך המקרה יכול לקרות לכל אחד ולשנות את החיים בין רגע.

מה עושים ?

הפתרונות לתופעת השכחה עדיין לא גובשו חד משמעית אך הועלתה המודעות לבעיה בעזרת פרסומת של ארגון בטרם המציגה את הבעיה ומבקשת לתמוך בהפחתתו. בנוסף ארגון יד שרה השיק את "חגורת אל תשכחני" שמייצרת תזכורת שמונעת שכחה - כיבוי מנוע ויציאה מן הרכב לא מתאפשר בלי שהנהג נדרש לבצע הפרדה בין חלקי החגורה המזכירה: יש תינוק ברכב. יחד עם זאת מספרת שגיא ש בשנים האחרונות פותחו אמצעים שונים למניעת שכחה ברכב: אפליקציות שונות המיועדות להורים, טכנולוגיות חכמות לרכב, אביזרים למניעת שכחה ומוצרים עבור גני הילדים למעקב אחר ילדים שלא הגיעו לגן.

בישראל נקבע תקן לאמצעים למניעת שכחה, אך מסיבות שונות אף מוצר עדיין לא זכה לעמידה בתקן. אין זה אומר שהמוצר לא טוב, אלא שמדינת ישראל לא חתמה שהמוצר אכן יכול להגן לחלוטין משכחה ברכב. הורים רבים משתמשים באחד או יותר מהאמצעים הללו. לצד זאת, ישנם הורים שבוחרים בשיטות אחרות כמו השארת תיק/ארנק/סלולרי במושב האחורי או אימוץ הרגלים כמו שיחת טלפון עם בן/בת הזוג לאחר הורדת הילד מהרכב.

עוד מספרת ענת שלאור ההכרה בבעיה ובפתרונות אנו רואים ירידה

מסוימת בתופעה בשנים האחרונות: 7 מקרי תמותה בשנת 2016, 3 מקרי תמותה ב-2017 ו-3 מקרי תמותה ב-2018. בסך הכול בין השנים 2008-2018 דווח על 735 מקרי השארת/הילכדות ילדים ברכב, מתוכם 30 מקרי תמותה.

הילד הזה הוא אהבת חיי

יצחק אביו של אליה מספר (מתוך הראיון באתר מאקו) שהוא קורא להורים לנקוט בצעדים מעשיים בכדי למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד: "אוטו זה לא דבר חשוב ובכל זאת התקינו חיישנים לכל בעיה שיש בו. למה אין חוק שיהיה זמזם לכל כיסא תינוק אם הוא במשקל מסוים? אני קורא לכל מי שיש לו השפעה לקדם את הנושא הזה".

יצחק האב פונה אל חברי הכנסת בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת ומבקש את עזרתם במניעת אסונות דומים. "הילד הזה הוא אהבת חיי, לא חשבתי שזה יקרה", אמר בצער האב במהלך הדיון. "אני לא בן אדם מיוחד, אני בן אדם פשוט. לכל דבר היום יש תזכורת, לתנור שמפעיל עוגה, לחגורה באוטו - לילד אין. שכחתי אורות דולקים ויש תזכורת וזה בחיים לא קורה. גם ששמעתי פרסומות לא חשבתי שזה יקרה לי ". האב של אליה, שהיה בן שנה ושלושה חודשים במותו, הוסיף: "אני שואל את עצמי למה אין תו תקן לכיסא תינוק שיחייב התרעה. אני מבקש שיחויב תו תקן בחוק, זו המטרה שבאתי לשמה".

"יש הרבה הסחי דעת היום. זה כל מה שרציתי, שאף אחד לא יצטרך להרגיש את הצער שאני מרגיש", סיכם האב. "צר לי להגיד אבל אין חכם כבעל ניסיון", הוסיף האב וכך ניסה לקדם את הפתרונות ולמנוע עוד מקרים עתידים כאלו .