נתפסתי ברשת
הכל בגלל אמא , היא התחילה את כל זה.
לפני 7 שנים היא הייתה אחת מהנשים הראשונות שהביאו את הכדורשת לאשדוד ולבית. האהבה שלה לכדורשת הדביקה גם אותי , פשוט נשאבתי למשחק.
כל שנה הייתי שואלת את המורות לספורט לגבי תחרויות כדורשת בין הכיתות במקיף, וכל פעם הייתי מקבלת את אותה תשובה ״לא השנה, אולי שנה הבאה״.
השנה, המורה לספורט קראה לי ואמרה לי שיש מיונים לנבחרת המקיף שתתחרה מול מקיפים אחרים בעיר. בהתחלה היו התלבטויות , כיתה יא׳ היא כיתה מאוד קשה , המון מבחנים , עבודות , בגרויות והלו״ז נהיה צפוף יותר גם אחרי שעות הלימוד במקיף , תגבורים ,מורים פרטיים ולצאת עם חברים... ידעתי שאם אני אהיה בנבחרת בסופו של דבר אני אצטרך להשקיע הרבה יותר ולתת מעצמי 200% בשביל הלימודים. אבל למרות כל הלחץ של כיתה יא׳ לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים כי היה ברור שהאהבה לכדור תנצח.
ואז זה התחיל. ״בנות 07:00 בבוקר אתן כאן באולם״ . אימוני בוקר?
לוותר על שעות שינה? אני? כנראה שהיו יותר הקרבות ממה שחשבתי, אבל כן , בתור שחקנית כדורשת , צריך לפנות זמן לאימונים ובגלל שאין זמן אחרי הלימודים אנחנו מתאמנות לפני שהלימודים מתחילים. נכון, הרוב היה נשאר לישון ונהנה מעוד שעת שינה, אני לא . אני לא מתחרטת על אימוני הבוקר האלה . הם מחזקים אותי בתור שחקנית והופכים אותי לשחקנית טובה יותר וככה אפשר להתחיל את הבוקר עם אנרגיה טובה כזאת של ספורט.
יש אימוני בוקר שנמשכים יותר משעה וגולשים לשיעורים, ואני מוצאת את עצמי משלימה חומר שהחסרתי מהשיעור שלו, ולומדת את כל החומר לבד . יש גם פעמים שהמשחקים נופלים על שעות מגמה , ואת שיעורי המגמות אי אפשר להשלים , או שהם נופלים על תגבורים שאי אפשר להחסיר מהם כי יש בגרות בקרוב ויוצא מצב שאני לא משחקת בכלל.
למרות השיעורים שמפספסים והחומר שמפסידים, האדרנלין וההתרגשות שלפני כל משחק (והניצחונות) שווים את הכל. תמיד לפני משחק יש את שיחות העידוד את האימונים המשחררים ואחרי צעקת ״ מקיף ח׳!׳״ מתחיל הgame time . המשחקים עצמם ברמות מאוד גבוהות ,משחק אחד הגיע לרמה של מערכה שלישית (שבה משחקים עד 15 נקודות) והתוצאה הייתה 14:11 לקבוצה היריבה ונגמר ב16:14 לנו , תחושת האופוריה שהייתה בנבחרת נמשכה כמעט שבועיים!
הדינמיקה הקבוצתית שלנו מדהימה, הנבחרת שלנו מורכבת מבנות משכבות ט׳, י׳ ויא׳ יחסית לפערי הגילאים אנחנו התחברנו די מהר , יש את הבדיחות הפרטיות שלנו , הערות שמשפרות אחת את השנייה , יש בנות שנפגשות אפילו אחרי הלימודים , הולכות ומשחקות כדורשת בחוף.
תמיד היה משהו שמשך אותי בכדורשת , אי אפשר להסביר את ההרגשה שיש במהלך משחק, אחרי ניצחון או אפילו סתם אימון. העבודה הקשה משתלמת זכינו במקום הראשון בליגת התיכונים באשדוד!