אהבה שלא קיימת
נמאס לי שעובדים עליי. שמציגים לי בסרט אחרי סרט, סדרה אחר סדרה, את החבילה המושלמת הזו שנקראת אהבה, שלא באמת קיימת. שגורמת לנו לחלום חלומות כל כך לא מציאותיים, להתאכזב מדמיון, או לחילופין לא לתת לעצמנו לחלום על הרומנטיקה שהיינו רוצים לקבל אלא לחלום רק אחרי המודל הזה של פרחים, שוקולדים, דייטים במסעדות יוקרה, פתיחת דלתות שמסמלת ג'נטלמניות, ומה לא בעצם. זו הכל שטיפת מוח, זו לא אהבה אמיתית. כך לימדו אותנו שהאהבה המושלמת צריכה להיראות.
חייבת להודות שההתייחסות הזו לאהבה מצד הסרט, ושל חבריו מאותו הז'אנר בעולם הקולנוע והטלוויזיה לאהבה באופן כללי, די מעצבנת אותי.
אני חולמת על אהבה וזוגיות שהמציאות לא באמת יכולה להציע לי. כזו שעולם הקולנוע והטלוויזיה לא מפסיק להציג ולמכור לי. מציאות בה הגבר הוא האביר על סוס לבן, שצריך להיות הגבר המושלם, יציל אותך בכל פעם כשאת במצוקה. והזוגיות היא רק מתוקה ומושלמת, כל ריב בין הזוג ייקטע עקב איזו התנצלות מרגשת מזילת דמעות.
נמאס לי מהמציאות המעוותת הזאת שאני חייבת לקבל בהקשר לרומנטיקה.
בסוף רק אתאכזב מהזוגיות שתגיע, ולא תתאים לציפיות שהמדיה מייצרת לי. כתוצאה מהמדיה אני מצפה למחזר העתידי שלי פרמטרים שאולי הוא לא יוכל לעמוד בהם למרות שאני מתבוססת בחלומות הבלתי אפשריים שלי.
מהאישה בסרט מצופה לשבת בשקט ולחכות שהגיבור יתוודה כבר על אהבתו. אם תשימו לב בדרך כלל הגיבור הוא זה שאומר "אני אוהב אותך", מזמין את הבחורה לנשף עליו היא חולמת, מזמין אותה לצאת לאחר אלפי פעמים שהאישה סירבה ובעצם עושה כל צעד חיזורי אפשרי ונלחם על האהבה שלו.
גדלנו לחשוב שכל בחור שלא עושה זאת הוא ביישן, לא 'גבר', ואישה שעושה זאת היא כנראה אישה אמיצה, בעלת ביטחון גבוה. נדמה כאילו בשביל לעשות את כל הצעדים האלו בתור אישה צריך כל כך הרבה מאמץ ואומץ, שאת, אני והמון נשים אחרות מוותרות מראש.
גדלנו לחשוב שרק אם הגבר מביא לך איזה זר פרחים יפיפה, או משלם על הארוחה שלך, אפשר לקרוא לזה דייט מוצלח. גדלנו לחשוב שרומנטיקה מובאת מהסרטים ושום דבר אינו רומנטי אם הוא פשוט...
זו הכל שטיפת מוח בעצם, זו לא אהבה אמיתית. כך לימדו אותנו שאהבה צריכה להיות. ולי לשם שינוי בא ליצור משהו חדש.