"ממחר דיאטה!"

מכירות את זה שכבר חודש אפריל ואוטוטו קיץ ואתן נראות כמו קציצה? אני כן.

כל חורף מחדש את משכנעת את עצמך ש"זהו הפעם אני בדיאטה", "הפעם אני בכושר"! מסתכלת על הדוגמניות באינסטגרם ושואפת להיות כמותן כשהתמונות שלהן מלאות בפוטושופ ואת יודעת שזוהי לא המציאות.

נמאס לי כל היום לספור קלוריות, להתחשבן, לא להרשות לעצמי או להרגיש אשמה אחרי שכן אכלתי. מתגעגעת לתקופה שהייתי ילדה קטנה תמימה וחסרת מודעות כלפי עצמה שלא חשבה בכלל על מה לאכול, פשוט אכלה כמו שאר הילדים ואחר כך התחילה להבין שהיא קצת יותר "גדולה" משאר הילדים, חושבת לעצמה "מה לא בסדר בי?" כשחושבים על זה הרבה יותר קשה כשאומרים לך מה ללבוש, מה לאכול, כשמעירים לך על איך שאתה נראה ומסתכלים לך בצלחת מרגיש קצת לא בנוח. לפחות אצלי זה לא היה ככה.

תמיד נתנו לי הרגשה שאני בסדר, רגילה. רק אני כל היום מחפשת מה לא בסדר. חושבת שאני בן האדם הכי שמן שקיים בעולם והמחשבות העיקריות שעוברות לי בראש הן: "איזו שמנה אני"! "איזו שמנה אני!" "למה אני שמנה?!" "למה אני לא רזה?!" "תראו אותה אוכלת כל היום מה שבא לה והיא נשארת רזה למה אני לא ככה?!" אוכלת פריכית ומתנפחת. כל הבנות בדיאטה מסתכלות אחת על השנייה מתקשות לפרגן ומקנאות. זהו נושא השיחה התמידי-ה"דיאטה"! גם אם את רוצה להיפטר מהמחשבה על הדיאטות את לא יכולה.

זה סובב סביבך. לאן שלא תלכי תשמעי תמיד על מישהי שמספרת על דיאטה חדשה, מה היא אוכלת, מה נכון ומה לא נכון. לא יודעת מה איתכן בנות, אבל אני למדתי שאנו חייבות ללמוד להקשיב לעצמנו, לדעת מה טוב לנו, מה נכון לנו והכי חשוב לאהוב את עצמנו.