NO-MO(BILE) PHOBIA
בתחילת המאה ה-21 נולד סם חדש ושמו "סמארטפון". סמארטפונים הם באמת הדבר הנורא ממנו חששנו, באשמתם אין יותר חיבור אל הסביבה או שבעצם בזכותם אנחנו מצליחים לשמור על קשר עם הקרובים אלינו? הסמארטפון, תופעה ממכרת או פתרון מדהים?
תיאור תמונה: הפלאפון נמצא בכל מקום. צילום: Louise Butterworth , נלקח מאתר flicker
ההתמכרות לפלאפונים היא תופעה מודרנית שהתחילה במאה ה21. אנחנו מסתובבים עם הסמארטפון בכל מקום: בהליכה, במעלית, בנהיגה ואפילו בשירותים. בעולם המודרני בו אנו חיים קיים הצורך להיות מחוברים לסמארטפון כדי לתקשר עם אנשים מידית. הסמארטפון הפך להיות החבר הכי טוב שלנו, זה שאנחנו מבלים איתו זמן רב. החברים שלנו, המוסיקה שלנו והנצחת הרגעים היפים שלנו, הכול כבר נמצא אצלו. בעזרתו אנחנו יכולים גם להיות נגישים לשיחות והודעות מהחברים שלנו, והכול בלחיצת כפתור מכל מקום בעולם. הקשר ההדוק הזה עם הסמארטפון יצר חרדה מודרנית הנקראת "נומופוביה", אתם בטח שואלים את עצמכם מה זה. נומופוביה היא בעצם הפחד לאבד את הסמארטפון או את היכולת להשתמש בו.
נומו.. מה?!
נומופוביה הינה חרדה מודרנית, שהתפתחה בעקבות הקשר ההדוק שלנו לסמארטפון. נומופוביה הינה הפחד לאבד יכולת להשתמש בסמארטפון מכל סיבה, כגון: שיכחה, אובדן, גניבה, תקלה, סוללה שהתרוקנה וכיוצא בזה. הנומופוביה היא חרדה שהתגלתה בשנת 2008 במחקר שנערך בבריטניה. במחקר זה נמצא כי 66% מתוך 1000 נשאלים הודו בפחד לאבד יכולת להשתמש בסמארטפון. מאז, שיעור האנשים שחוו לחץ או חרדה בעת איבוד יכולתם להשתמש בסמארטפון עלה באופן עקבי, כך שהיום נומופוביה היא לא חרדה נדירה. למרות הממצאים בסקר זה ובסקרים שונים אחרים, רוב הפסיכולוגים לא רואים בה חרדה אמיתית הדורשת טיפול, אלא חרדה נורמאלית. בנוסף לכך, הם טוענים שאף אדם בעל נומופוביה לא הגיע לטיפול בה.
אז איך זה בעצם התחיל?
התמכרות, היא פיתוח תלות בדבר מסוים. המונח מוכר בדרך כלל בהקשר של שימוש בסמים, שתיית אלכוהול ועישון. המונח מתייחס גם לדברים הנחשבים יותר יומיומיים כמו, שוקולד, טלוויזיה, אינטרנט וסמארטפונים. מחקרים רבים הראו שלהתמכרות יש גורם גנטי, קיימות משפחות שבהן יש נטייה חזקה יותר להתמכרויות. תמיר ליאון, אנתרופולוג שמתמחה בחקר התרבות הצעירה טוען כי "הסיבה המרכזית לנומופוביה היא החשיבות הרב
ה שהפלאפון תופס בחיינו". בנוסף לכך, הימצאות בחברה מכורה מגבירה את הסיכוי להיות מכור. כאשר זו "התרבות השולטת" קיים רצון להרגיש שייך יותר, להתנהג כמו כולם ולכן יושפעו חברתית. עם זאת קיימים אנשים בעלי קושי להתמודדות עצמית עם קשייהם. הם צריכים מישהו או משהו שיעסיק אותם ויוציא אותם ממצב הרוח הרע. בתקופה האחרונה עלה אחוז השימוש בסמארטפון. הדבר קרה כי הוא מהווה תעסוקה לאנשים, בין אם הם במצב רוח רע או לא. נוצר מצב של התחברות עמוקה לפלאפון הנייד, עד כדי כך שהחיבור יצר חרדה מהאיבוד של היכולת להשתמש במכשיר מכל סיבה. קיים מעין חשש לפספס משהו חשוב או שיחה חשובה למרות שאנחנו יודעים שאין שום דבר חשוב שאמור להגיע עכשיו. משום מה אנחנו עדיין בטוחים שבדיוק ברגע שנהיה בלעדיו יקרה משהו חשוב ולכן קיים בנו צורך להישאר איתו עלינו ולהיות עסוקים בו בשביל לא לפספס את ההתראה.
"יש לי 422 חברים, ואני עדיין בודד" (מתוך הסרטון LOOK UP ע"י גרי טורק)
החל מהרגע שבו פתחנו עיניים ועד הרגע שעצמנו אותן והלכנו לישון, הסמארטפון מהווה חלק בלתי נפרד משגרת היום יום שלנו. סנאפצ'אט, טוויטר, פייסבוק, אינסטגרם, וואטסאפ כולם מעסיקים אותנו במשך כל היום. שגרה בלתי פוסקת של עדכונים ורכילויות שפיתחו לאדם אופי מציצני. וזו לא הפגיעה היחידה בחיינו, שימוש היתר בפלאפונים פוגע בכישורים החברתיים שלנו ובבריאותנו מבחינה פיזית, אך בעיקר מבחינה נפשית. המעורבות במדיה החברתית בפלאפונים משחררת כימיקל שנקרא דופמין. דופמין הוא בדיוק אותו כימיקל שגורם לנו להרגיש טוב כשאנחנו מעשנים, שותים ומהמרים, הוא ממכר מאוד. להימורים, עישון ושתיית אלכוהול קיימת מגבלת גיל, ולעומתם לשימוש בפלאפונים וברשתות החברתיות לא קיימת אף מגבלת גיל. לכן גדל כאן דור שלם שיש לו גישה חופשית לכימיקל הממכר והמרדים, דופמין. המתקבל דרך שימוש בפלאפונים וברשתות החברתיות בזמן התמודדות עם הלחצים הנלווים לגיל ההתבגרות. שרון אנה גיימן, תלמידת כיתה י"ב במקיף ח', "אני לא יכולה לעבור מעל מקסימום 20 דקות בלי הפלאפון." בין היתר החיבור הקבוע של בני הנוער למסגרת המדיה החברתית הוא הגורם העיקרי לחשש שלהם ולהרגשת האי- שייכות שלהם. בני הנוער של היום הם הדור המתעד, הדור שעסוק בלתעד את החוויות שהוא עובר במקום להינות מהן באמת. הוא עוסק בתיעוד נרחב דרך הרשתות החברתיות, התיעוד הנרחב גורם למודעות גבוהה יותר אצל אלו שלא הוזמנו לאירוע וכך גוברת תחושת הבדידות והבידוד החברתי שלהם. לאחר שבן הנוער מרגיש בדידות חברתית הוא בדרך כלל נכנס לדיכאון. מחקרים שונים מראים כי כמעט כל אלכוהוליסט גילה את האלכוהול לראשונה בגיל ההתבגרות. בגילאים המקדמים יותר בחיינו אנחנו צורכים אישור למעשינו מההורים אך בגיל ההתבגרות אנחנו צורכים את האישור מחברינו, בני הנוער. גיל ההתבגרות זו תקופה לחוצה בחיינו ובה אנו לומדים להישען על חברים. חלק מהאנשים גילו את האלכוהול והשפעת הדופמין שעוזרים להם להתמודד עם הלחצים של גיל ההתבגרות, אלו יפנו אל הבקבוק במקום לאדם במצבי לחץ. הם חסרי מערכות יחסים משמעותיות ועמוקות , הם אף פעם לא התאמנו לקראתן ואפילו יותר גרוע, אין להם מנגנון התמודדות עם לחץ. כשלחץ משמעותי מופיע בחייהם הם לא יפנו לאדם, הם יפנו אל המכשיר, לרשת החברתית ולכל הדברים שמספקים להם הקלה זמנית. הדופמין, לא רק משפר את מצב הרוח ומעורר מוטיבציה. כמות לא מאוזנת של דופמין יכולה לפגוע בזיכרון לטווח הקצר, ביכולת להתמקד ואפילו עלולה לגרום להתפתחות הפרעות קשב וריכוז. פגיעה נוספת היא מבחינה לימודית. סמנטה גוטמן תלמידת כיתה י"ב במקיף ח' מספרת, "השימוש שלי בפלאפון לפעמים בא על חשבון דברים אחרים. לפעמים אני מתעסקת בו בשיעורים או סתם מתעסקת בו כשאני אמורה לעשות שיעורים או ללמוד למבחן חשוב, יש פעמים שקשה לי להתנתק ממנו. יוצא לי לפעמים להפסיד חומר חשוב בכיתה כי אני בפלאפון ולקבל ציונים לא טובים כי לא למדתי".
אז למה הוא כן טוב?
ליאון מוסיף, "לשימוש היתר בפלאפונים אין יתרונות. לפלאפונים עצמם יש כמובן יתרונות רבים, הם עוזרים לנו לתקשר בקלות ולנהל את עניינינו ללא מאמץ." לקדמה הטכנולוגית יש גם כמה יתרונות, היא מציעה מבחר כלים טכנולוגיים חדשניים ההופכים את עבודתנו לנכונה יותר תוך נתינת דגש על מהירות, איכות ודיוק. עם זאת היא בעלת חשיבות גם בעולם המתבגרים. היא יכולה לשמש את בני הנוער לתרגום מילים משפות שונות, חיפוש ערכים לא מוכרים. הרשתות החברתיות גם מאפשרות לבן הנוער להיות בקשר ישיר עם המורה וגם ליצור קשר עם בני נוער שלומדים בבתי ספר אחרים.
"זה הדבר הנכון לעשות" (סימון סינק- דור המילניום)
אז איך בעצם נפטרים מההתמכרות? קיימות דרכים שונות. הצעד הראשון בהתמודדות עם הבעיה היא הודאה בקיומה. על האדם לנהל מעקב עצמי אחר זמני שימושו בפלאפון עם זאת ניתן לגשת לפסיכולוג המומחה בתחום ויוכל לזהות את השורשים הפסיכולוגיים של הבעיה ולטפל בהם. או לטפל בהתמכרות באמצעות דמיון מודרך, המהווה דרך כניסה אל תוך הנפש והעבר של המטופל במטרה לגלות את שורשיי הבעיה. עפ"י ליאון הפתרון הוא שונה, לדעתו הפתרון צריך להיות שילוב ראוי, ועליו להיעשות בשני אופנים.
בעולם משל עצמן
צילום: עדן סיום
דרך אחת היא ליצור מקומות בהם אסור להשתמש בפלאפונים והדרך
השנייה היא לחזק תקשורת ישירה על ידיי מפגשים חברתיים, תנועות נוער ועוד.
תעזבו את הפלאפונים, כבו את המסכים. תהנו מלהיות עם האנשים סביבכם שאוהבים אתכם, תיצרו חוויות ותעשו שטויות. המסך הזה וכל הזמן שאנחנו שוהים בבהייה בו גוזלים לנו זמן יקר.