"הם בטח יצחקו עליי.."

מכירים את זה שאתם מכירים אנשים חדשים ולא מסוגלים לדבר איתם בגלל שאתם חוששים שהם יחשבו עליכם דברים שליליים? או שאתם לא אומרים את דעתכם כי אתם מפחדים שישפטו אתכם? זה יכול להיות ביישנות, אבל זה גם יכול להיות תופעה שדומה לביישנות אבל שונה לגמרי במחשבות ובהרגשה. זוהי תופעת החרדה החברתית או פוביה חברתית- פחד ממה שהחברה תחשוב עליכם.

כיתוב תמונה: אישה מפחדת לעמוד מול קהל. צילום: גוגל תמונות. [if !supportLineBreakNewLine]

אז מה זה בעצם חרדה חברתית?

חרדה חברתית זהו מצב של פחד ממה שהסביבה תחשוב עליכם. בן אדם עם חרדה חברתית עלול להרגיש שאם הוא יגיד או יעשה משהו, הסביבה שלו תחשוב עליו דברים שליליים ותשלול אותו מהחברה מכיוון שהוא חושש שהחברה מסתכלת עליו בצורה קצת "עקומה" והוא לא רוצה להראות חלש. לכן, האדם בעל החרדה החברתית נמנע ממצבים שהוא חושב שעלולים להביך אותו ולהשפיל אותו מול החברה ולהיות בשקט ולא לעשות דבר.

למשל, אם האדם צריך לעמוד מול כמה אנשים ולנאום נאום שכתב, סביר להניח שהוא ימנע מלעשות זאת, או אם יעשה זאת הוא יתחיל להראות סימנים של חרדה וחולשה.

הוא עלול להתחיל לגמגם, להזיע, דופק הלב שלו יעלה, תהיה לו אדמומיות בפנים וסביר להניח שייקח לו זמן להקריא את הנאום או שהוא ימנע מלהתחיל אותו בכלל.

חרדה חברתית בקרב אנשים היא יחסית נפוצה; כ-7% מהאוכלוסייה סובלים מחרדה חברתית. בנוסף לכך, הסטטיסטיקה מראה שכ-13% מהאנשים בעולם עלולים לפתח חרדה חברתית במהלך חייהם, אך זה לא מחייב שזה יקרה. חרדה חברתית יכולה להיות דומה לביישנות וקשה להבדיל ביניהם. אך ההבדל בין ביישנות לחרדה חברתית הוא שאדם ביישן ירגיש לא בנוח וחוסר רצון לעשות דברים מסוימים – אך יהיה מסוגל לעשות אותם. אדם בעל חרדה חברתית ירגיש לא בנוח וחוסר רצון לעשות דברים מסוימים – ובאמת לא יהיה מסוגל לבצע אותם.

יאנה דופקין, פסיכולוגית מומחית בנושא הנמצאת באשדוד, טוענת כי: "התופעה מוגדרת כקושי של אנשים להיות בסיטואציות חברתיות, כאשר אפשר לחלק את זה לשני דברים: דבר ראשון, חרדה שבן אדם מרגיש כאשר הוא חושב או נמצא במצב חברתי או אמור להיות במצב חברתי, ושנית, זה ההימנעות מלהיות במצב חברתי. זאת אומרת, החרדה עלולה לעלות כאשר האדם נמצא בסיטואציה חברתית אך האדם עדיין יבצע את פעולותיו בחברה, לעומת זאת, יש אנשים שרמת החרדה שלהם יותר גבוהה כשהם נמצאים בסיטואציות חברתיות וימנעו מלהיות בסיטואציות אלה." לחרדה החברתית יש תסמינים שעל ידם אפשר לאבחן אדם אם הוא בעל חרדה חברתית וכך לדעת אם האדם אכן זקוק לטיפול. התסמינים והאבחון:

• תסמינים פיזיולוגיים: חשיפה של אדם בעל חרדה חברתית לסיטואציה חברתית כלשהי גורמת לו להרגיש סימפטומים של חרדה; רעד, דופק לב גבוה, קוצר נשימה, סחרחורת, כאבי בטן, הזעת יתר ואודם בפנים. בדרך כלל בחרדה חברתית האדם נמצא במצב שהוא לא זז או מדבר. *לא כל הסימפטומים של החרדה חייבים להופיע

• תסמינים קוגניטיביים: בזמן שהאדם בעל החרדה חברתית חווה את החרדה, המחשבות שלו הן אוטומטיות, שהאדם אינו שולט עליהן ובנוסף הן מחשבות שליליות על "מה חושבים עליי" כגון: בטח חושבים שאני אידיוט, כולם עכשיו יצחקו עליי וכו'. לכן, כאשר אדם נמצא בסיטואציה חברתית לא נעימה בשבילו, המחשבות ישפיעו גם על הזיכרון שלו.

• תסמינים התנהגותיים: ההתנהגות של האדם בעל חרדה חברתית היא בדרך כלל הימנעות מסיטואציות חברתיות ולא למצוא את עצמם במרכז הסיטואציה החברתית.

למה זה קורה?

חרדה חברתית לא נגרמת מגורם אחד, אלא מכמה גורמים. חרדה חברתית עלולה להופיע בגלל סטרס כרוני שגרם לחרדה חברתית מסוג פאניקה, או מכעס כרוני מודחק שגרם לפגיעה ברמת הסרוטונין במוח וגרם לחרדה חברתית אובססיבית קומפולסיבית. חרדה חברתית עלולה להיווצר גם במקרה של תנאי גדילה בילדות – למשל נטישה מההורים או תחושת חוסר ביטחון שנתנו לילד בילדות. עוד גורמים שחרדה חברתית יכולה להופיע הם: • מות הורים בזמן גיל ההתבגרות. • השפלה או ביקורת מאנשים. • חינוך של הורים בעלי חרדה שמראים לילד כמה העולם מסוכן. • הורים בעלי חרדה חברתית מעלים את הסיכוי של התפתחות חרדה חברתית אצל הילד.

רוב האנשים בעלי החרדה החברתית פיתחו אותה בגלל ניסיון רע כלשהו בחיים והמיעוט קיבל את החרדה החברתית בגנטיקה. יאנה דופקין טוענת: "סביר להניח שזה נגרם כתוצאה מגורמים גנטיים ומשפחתיים ומיומנויות חברתיות – ככל שבן אדם פחות נמצא בתקשורת עם אנשים כך במצב שהוא כן צריך להיות בתקשורת עם אנשים זה מעורר יותר חרדה. יש עוד סיבות – למשל אירוע טראומתי שאדם עבר בחברה או הרגיש פגוע מהחברה אילו מצבים שיכולים גם לפתח את החרדה החברתית." ומה לגביי התפקוד בחברה?

לחרדה החברתית יש כמה וכמה השלכות שעלולות לשבש את אורח החיים של האדם שיש לו את התופעה. החרדה החברתית יכולה להרחיק את האדם ממקום תעסוקתי שבו כן צריך ליצור קשרים עם לקוחות, בראיונות עבודה יהיה לו קשה לדבר ולהציג את עצמו, האדם ימנע מלהגיע לישיבות ודיונים הקשורים לעבודה. בנוסף לכך, השלכה נוספת שיש לחרדה החברתית היא שהאדם יגיב אחרת למצבים חברתיים. למשל, לאדם יהיה קשה לפתח שיחות עם אנשים, הוא יענה בלחץ אם ישאלו אותו שאלה כלשהי, קושי לשמור על קשר עם אדם אחר והאדם ינסה לסיים את השיחות עם אנשים כמה שיותר מהר כדי לא להרגיש מובך וחרד יותר ממה שהוא כבר מרגיש. מעיין(שם בדוי), בת 17 מאשדוד, בעלת החרדה החברתית מספרת: "קשה לי קצת לחיות עם התופעה וזה משפיע לי גם על חיי העבודה. קשה לי מאוד למצוא עבודה שלא צריך לדבר עם אנשים אבל גם העובדה שצריך לפנות לבעל המקום מלחיצה אותי. זה משפיע גם על חיי החברה שלי כי קשה לי לפתח קשרים חדשים עם אנשים." אנשים בעלי חרדה חברתית עלולים לנתק קשר מהמשפחה או מהחברים, לפתח דיכאון ומחשבות אובדניות, קושי ליצור ולשמור על מערכות יחסים, שימוש באלכוהול על מנת להתמודד עם התופעה ולהשתמש בתרופות ללא מרשם. כל אלה הם השלכות שיכולות לנבוע מהחרדה החברתית ורצוי לטפל בתופעה כמה שיותר מהר כדי לא לפתח אותה לרמה יותר חמורה. איך מטפלים בתופעה?

יש כמה טיפולים שניתן להיעזר בהם כדי לטפל בחרדה החברתית. הטיפולים שמוצעים כרגע לחרדה חברתית הם:

• טיפול תרופתי: אנשים בעלי חרדה חברתית יכולים לקבל טיפול תרופתי בכדורים פסיכיאטריים שבעצם גורמים להם להירגע ולמנוע את החרדה. הכדורים שבעזרתם ניתן לטפל בחרדה החברתית הם – ואבן, ואליום, קסנקס, פרוזק (פריזמה) וציפרלקס. מעיין מספרת: "אני משתמשת בפריזמה שזה כדור פסיכיאטרי שעוזר לדיכאון ובנוסף גם לחרדה חברתית."

• טיפול דינאמי: טיפול בחרדה חברתית באמצעות שיחה עם פסיכיאטר או פסיכולוג. הטיפול הדינאמי לא מעלים את החרדה החברתית אך בהחלט מפחית את התסמינים שלה. מעיין(שם בדוי) מספרת כי: " יש לי פסיכולוג שעוזר לי להתמודד וגורם לי להיכנס לסיטואציות חברתיות ולהתמודד בהם. הוא תמיד תומך ומסביר לי שהמחשבות שלי הן רק מחשבות והסיכוי שמישהו יסתכל עליי קצת עקום כי עשיתי משהו הוא נמוך מאוד. הפסיכולוג נותן לי מוטיבציה להתגבר על החרדה החברתית. נכון לעכשיו, נהיה לי קצת שיפור אבל יש עוד דרך ארוכה כדי לעבור את זה."

• טיפול קוגניטיבי התנהגותי: ניתן לטפל בחרדה החברתית בעזרת טיפול CBT. טיפול ה-CBT בא לידי ביטוי בכך שמלמדים את האנשים בעלי החרדה החברתית על התופעה ומלמדים אותם טכניקות להרגעה ושליטה כגון: נשימות עמוקות, דמיון מודרך, הרפיית שרירים ועוד. כאשר משתמשים בטכניקת הדמיון המודרך, בהתחלה האדם בעל החרדה חברתית משתמש בדמיון כדי לדמיין כל מיני סיטואציות חברתיות שבהן הוא עלול להרגיש את החרדה ובעזרת הדמיון להרגיע את עצמו ולאחר מכן האדם צריך לפעול בדיוק כמו בדמיון אך הפעם במציאות. בנוסף לכך, אפשר גם ללמוד איך לנהל את המחשבות שמופיעות בזמן שהאדם בעל החרדה החברתית נקלע לסיטואציה חברתית. למרות המחשבות השליליות שנובעות עקב מצב חברתי מסוים, ניתן לחשוב רגע; "עד כמה זה יהיה גרוע אם אני אעשה טעות מול כולם? כל בני האדם טועים לפעמים", "גם אם יצחקו עליי, אז מה? אני ארגיש לא בנוח למשך זמן מה אבל אחריי כמה דקות הולכים לשכוח את זה". הכוונה היא לקחת את המצבים החברתיים המביכים בצורה יותר חיובית משלילית ולא להסתכל על זה בתור משהו איום ונורא.

•טיפול קבוצתי: האירוניה בטיפול הקבוצתי הוא שהאדם בעל החרדה החברתית מגיע לטיפול בתוך קבוצה של אנשים – מה שבעצם ממנו הוא הכי חושש. אך היתרון של הטיפול הקבוצתי שהאדם אינו מרגיש לבד עם המחשבות שלו והרגשות שלו כי הוא יודע שיש לידו עוד אנשים שסובלים מחרדה חברתית. לכן, האדם ירגיש יותר בנוח עם אנשים שדומים לו מכיוון שהם מבינים אותו, יכולים לעזור לו והוא להם. המפגש הקבוצתי יוצר ביטחון עצמי אצל האנשים שבאים לטיפול ויכולים להרגיש יותר בטוחים בהתמודדות שלהם עם החרדה החברתית. יאנה דופקין ממליצה: "קודם כל, טיפולים קבוצתיים ופרטניים שהמטרה שלהם לעזור לבן אדם להתמודד עם החרדה החברתית, להפחית בעוצמה של החרדה ולהפחית בהימנעויות על ידי התנסויות בדברים שקשורים לאזורים של אי נוחות סביב סיטואציות חברתיות, רכישת מיומנויות חברתיים. יש גם טיפול בכדורים פסיכיאטריים שיכולים לעזור לחרדה חברתית. הטיפול הכי מומלץ זה טיפול קבוצתי מכיוון שתמיד בן אדם יהיה במצב של אי נוחות ורק כך יתגבר על החרדה החברתית." אז מה למדנו על חרדה חברתית?

חרדה חברתית היא בהחלט לא מצב נעים שאנשים עלולים להיקלע אליו ויש לה השלכות קשות. אך לעומת זאת, כן ניתן לטפל בחרדה החברתית ולהעלים או להפחית את הבעיה אצל האדם שסובל ממנה. חרדה חברתית היא תופעה שאנשים שמכירים בה לא רוצים לחוות אותה אך היא מופיעה רק אצל אנשים ספציפיים ולא אצל כולם. חשוב לזכור שאם אנו פוגשים באדם בעל חרדה חברתית, לדעת איך להתייחס אליו ואיך להתנהג לידו כך שלא ירגיש קושי ומצוקה.

כיתוב תמונה: ילדה בעלת חרדה חברתית "לא קשורה" לסביבתה. צילום: יאנה אקרמן.

[endif]