מראה מראה שעל הקיר
היום קמתי בבוקר,הסתכלתי על עצמי במראה,היטיתי את הראש שמאלה וחייכתי מעט והבבואה שבמראה החזירה לי את אותו החיוך במדויק.כמה שימושי ונעים זה כשיש לך משהו שמשקף אותך בדיוק,מונע פדיחות של פטרוזיליה בשיניים או מסקרה מרוחה וגם לפעמים להתפעל מהמעיל החדש שקנית שבוע שעבר..עכשיו,תארו לכם עולם שבו אתם קמים בבוקר ויש לכם את אותו השיקוף בדיוק, שכל הזמן איתך ותמיד בר השוואה אליך,מה מעורפל עדיין? הכוונה לתאומים. נס רפואי שעד היום עם הטכנולוגיה של המאה עשרים ואחת לא ניתן להסביר,ולאותו נס רפואי זכה הבית שלי.למראה מדויקת.
אז ככה,יש לי אחים תאומים,זהים,המפלצות הקטנות שלי .שמותיהם מקס ואוריין,בני עשר וקצת וכשאני ממש עצבנית אני צועקת את השם המלא " מקסימיליאן ואוריין שימונוב בואו לפה!!!!" ועד שלכם יהיו אחים תאומים קטנים לעולם לא תבינו מה זה כששניהם מתחילים מתחילים לשיר בקולי קולות דווקא כשאני מנסה ללמוד לבגרות השנואה בהיסטוריה או להיכנס לחדר שלי לחלופין עם בעיה אחרת עם האח השני או אפילו התלבטות שלו אם "להציע לנעמי חברות מחר כי היא הייתה ממש נחמדה אליי היום והיא יפה" נו, כמו שחברות שלי קוראות לי "האמא השנייה בבית",ובכל זאת,בורכתי כי לא כולם זוכים לנס כזה ,שקורה ליתר דיוק אחת למאתיים וחמישים לידות. ובישראל בכלל נולדים כ-400-500 זוגות תאומים זהים מדי שנה. כן אשכרה בדקתי.
ועכשיו, נתחיל מההתחלה..לא ידעתי שיהיו לי אחים תאומים ההורים באמת הסתירו מהמשפחה שזה תאומים,הזוי לא? תכלס גם לא חשדתי ,כולה בת שש רואה את הבטן של אמא ויודעת מה שמספרים לה:"זה תינוק"."זה בן"."הוא יהיה במיטה הישנה שלך כמה זמן אחרי שיוולד". ואמא שלי כמובן עם כל המאמרים שלה "והמודעות" כבר התחילה-"בהתחלה כל תשומת הלב תהיה עליו כי הוא תינוקי אבל זה לא אומר שאנחנו לא אוהבים אותך,את עדיין תישארי הנסיכה שלנו".כבר אז גלגלתי עיניים בראש איזה מצחיקה אמא שלי ברור שאני עדיין אשאר הנסיכה זה כולה תינוק אחד קטן מה הוא כבר יכול לשנות.אז זהו ש..וואו לא ציפיתי לזה כשהם נולדו.אותו לילה ישנתי אצל סבתא שלי סביבות שלוש בוקר אני שומעת צלצול טלפון וסבתא שלי מיד קמה עונה –"הלו" חרישי אומרת "כן כן אני מיד באה" אני רואה שהיא בוכה,(היום מבינה שמהתרגשות) ומתחילה להתארגן.ואני,אני לא מבינה מה קורה-"מה סבתא לאן את הולכת" לתדהמתי היא עונה "מקפיצים אותי לעבודה.." היא בכלל הלכה לבית החולים כי הבת היחידה שלה ילדה,אמא שלי.ילדה.בחודש שמיני.תאומים.
למחרת בבוקר אני כבר בדרך לבית החולים עם הקוקיות הכושלות שסבא שלי עשה כולי נרגשת לפגוש את אחי החדש.טוב זה לא מה שציפיתי,נכנסנו למחלקה אבא שלי יוצא מהחדר של אמא מותש אך מאושר ומתחיל להסביר מישל את יודעת,נולדו תאומים,שניהם בנים."אני מתסכלת על אבא לא מבינה מזאת אומרת "נולדו" מאיפה יכול לצוץ עוד אחד אני התכוננתי לאחד !ובכלל עכשיו בבית שלנו כמות הבנים תעלה על כמות הבנות ובמקום בובות הברבי שלי הבית בטח יתמלא כולו בספיידרמן ומשאיות,אבל אז הוא הרים אותי לשמשה העגולה שאז כשהייתי עוד מטר ועשרים לא הגעתי אליה והסביר שזה חדר האינקובאטורים שזה בעצם חדר עם מעין מכונות מרובעות גדולות מחוברות למיליון צינורות ובפנים שוכבים יצורים קטנטנים ושבריריים,אני נמסתי,מילולית הרגשתי שהלב שלי נמס,הם היו כל כך חמודים טיפה אדומים מקומטים אבל חמודים לפנים,וכך התחיל החלק השני של החיים שלי כי ככה אני באמת מרגישה.שהחיים מתחלקים לשתיים לפני מקס ואוריין ואחרי.