אני שביעיסטית ואני מיואשת

עומס, עייפות וחוסר רציני בשעות שינה. אין מסיבות, אין בילויים, רק הלימודים, קשה להיות תלמידה בכיתה י"א. כן, זה נשמע קליל ושאפשר לעבור את זה בשנייה...אז זהו, שלא.

לקום בבוקר בידיעה שזה היום הכי חשוב מבחינה לימודית ואין מצב "להבריז" היום. לשטוף פנים, לצחצח שיניים, להתחיל להתארגן ולהבין שזה ממש רגע אחד לפני הסוף, זה יעבור מהר, נשארה רק עוד שנה... השנה הכי קשה.

החיים שלי פשוט מוקפים בלימודים, אם לא ככה, אני פשוט לא אצליח. מייאש לחשוב שהדבר היחיד שאני צריכה לעשות ביום הוא רק ללמוד. איפה הנעורים שלי? מה עם לצאת? להינות? לבלות? תמיד אמרו לי שזאת התקופה הכי יפה, שזה ה-גיל לצאת ולהעביר את הזמן עם חברים. אני עוד מעט מתגייסת ועוברת למסגרת אחרת, אני אמורה לנצל את הזמן שנשאר לי.. ומה אני עושה? לומדת, כמובן. לעבור ממבחן למבחן, השבוע שלי מעולם לא היה עמוס כל-כך... ואיך מצפים מאיתנו לעמוד בכל הזמנים ועוד לעשות את זה מושלם?

שכבר אני מגיעה לבית הספר, אני אמורה להתיישב בכיתה וללמוד 8 שעות רצוף. כשאני כבר בבית, אין זמן לטלוויזיה. אני יאכל ואתיישב על ללמוד למבחנים ועבודות ומי אמר שללמוד למבחנים זה קל?

מה עם קצת בידור? קצת לשכוח מהצרות? מה עם תוכניות הריאליטי? אז זהו שהריאליטי שלי הוא אחר, ורחוק מלהיות מבדר

השעה כבר 00:22 הגיע הזמן ללכת לישון, מחר אני אסדר את היום שלי אחרת, יהיה יום חדש, כך אומרים... האומנם?

כיתוב תמונה : הראש מתפוצץ מלימודים קרדיט: גוגל תמונות

#טוראישי