"טריפ רע"/ מיטל אלישע

בחלומות הכי גרועים שלכם לא דמיינתם שמסיבת הטבע שיצאתם אליה הפכה למסיבת טבח. הם חגגו כל הלילה את חייהם, ובבוקר מצאו את עצמם חצי מתים.

הכל התחיל ביום שישי ה- 6/10, בשעה 22:00, בשעה זו החל פסטיבל "סופרנובה". אירוע זה נחשב לאחד מהאירועים הגדולים של המוזיקה האלקטרונית בישראל. כ- 3,500 צעירים וצעירות  התכנסו למפגש של אהבת חינם ושמחת חג. ביום למחרת 7/10, בחג שמחת תורה בשעה 6:22 בבוקר החלו התראות צבע אדום, ותוך מספר שניות השמיים התמלאו בפטריות עשן. הטילים והאזעקות לא פסקו. חלק מצעירים שנכחו במסיבה התחילו לברוח היו מי שרצו לכיוון הנחל, רבים ברחו למיגוניות, היו מי שהתחבאו במכולת זבל ענקית, והיו מי שהתחבאו מאחורי הבר כדי למצוא מקום מסתור מהטילים, וחלקם עוד המשיכו כרגיל, לא ידעו מה יעלה בגורלם. כמה דקות לאחר מכן החלו להישמע יריות מצומת רעים וברגע זה הכל השתנה. עשרות מחבלים הגיעו על טנדרים ועל מצנחי רחיפה לאזור המסיבה, כל מי שהיה במסיבה התחילו לברוח חלקם ברכבים וחלקם רצו והתחבאו. אך לרוע מזלם הגיעו כמויות של מחבלים והצליחו להרגו 364 אנשים. חלק רחב מהניצולים חווים טראומה כתוצאה מהמראות המזעזעים והמחרידים שראו.

בן שדה, בן 24 מיישוב מיתר מספר:" אני רואה אנשים בסטרס, עזרתי למי שאפשר, אני קולט מאתיים אנשים רצים כיוון שלי, יוצאים מתוך פתח קטן וצועקים מחבלים לברוח" מתוך כתבה באר שבע נט אלפי צעירים תאווי חיים, שבאו לרקוד, לצחוק ולאהוב ומצאו את עצמם כברווזים במטווח.

גיא סימון, חוקר אנתרופולוגיה של ריפוי ופסיכותרפיה פסיכדלית, אומר: "טראומה נגרמת כתוצאה מחשיפה לאירוע בלתי צפוי עם השפעה חזקה על מנגנוני ההגנה הטבעיים של המוח והנפש שלנו. טראומה זו הגדרה לאירוע. פוסט טראומה זו הפרעה נפשית שיכולה לקרות לאחר חשיפה לאירוע, צריך חודש כדי להעריך אם למישהו יש פוסט טראומה."

איך זה קרה? ממה הטראומה נובעת אתם שואלים?

אנשים "דלוקים" ומסוממים, תחת אש חיה, לאורך שעות ארוכות מקפיאות דם תחת הטבח, שבמהלכו איבדו חברים ומכרים, וראו בעיניהם את החברים שלהם נרצחים להם מול העיניים.

הרוב המוחלט של המבלים במסיבה, סובלים מטראומה לנוכח הזוועות שראו במו עיניהם. חלקם שתו כמויות נכבדות של אלכוהול, אחרים השתמשו בחומרים משני תודעה ובסמי מסיבות שונים, וישנם גם כאלה שפשוט הגיעו למצבים אקסטטיים בלי כל שימוש בחומרים. פרופסור סלומון, ראש המעבדה לחקר המודעות, חוקר פסיכדליה הבוחן את הבסיס המוחי ותפיסת מציאות מציין "חיפשתי מאמרים על הקשר בין פסיכדליה וטראומה, ואין. יש פה משהו שחייבים לחקור, והתחלתי לבנות את המחקר" (מתוך כתבה ידיעות אחרונות מרץ 2024)

אחרי שעות בתוך שדה קרב יש השלכות רבות. חלקן קצרות טווח, חלקן לוקחות חודשים של טיפולים נפשיים, וחלקן לא עוזבות לעולם.

עדן שטיבלמן, בת 25,מתגוררת בתל אביב עבדה וחגגה במסיבת הנובה מספרת "אני עדיין מנסה להבין מה היה לי שם,זה עדיין לא כל כך ברור לי. זה משהו שלא יכול לצאת לי מהראש, בין אם זה הרעשים, הרעש של היריות שהכל עף באוויר ולא ראיתי כלום, כל ההלם שהיה בתוכי זה כנראה משהו שלא יצא לי מהראש. כשיצאתי משם ראיתי את כל הזוועות, כל מה שהלך בשטח של המסיבה, הגופות, הרכבים השרופים." כל מי שהיה שם נמצא במצב לא רגיל, עם דחק וסטרס. הרבה מניצולים מסתגרים ולא רוצים לדבר. כמעט כל נפגעי הפוסט טראומה מרגישים אשמה כאשר הם מביטים לאחור לראות את התנהגותם בזמן האירוע הטראומטי, איך אני ניצלתי וזה שלידי לא, איך אני כן וחבר שלי לא, למקרה זה קוראים "אשמת ניצולים". יש כאלה שמונעים מעצמם לצאת מהבית על מנת להרגיש בטוחים וכדי להימנע ממצבים שיגרמו להם להיזכר בטראומה. שטיבלמן מוסיפה ואומרת :"ביום שאחרי, פשוט רציתי להישאר בבית להיות עטופה עם המשפחה, ובכלל לא חשבתי לצאת החוצה." הבירוקרטיה הקשה מול ביטוח לאומי לקבלת כסף, גורמת להרבה שורדים לאבד את המשמעות שלהם לחזור לעבודה ולחיים עצמם. סימון מוסיף: "חלק נמצאים במצב של הלם עד חודש, כולל מתח, חרדה, הפרעות שינה וקושי בריכוז ועוררות גבוהה. 

אפשר להתמודד? האם זה בכלל אפשרי? 

החיים אחרי המראות שראו חוגגי הנובה יכולים להיות מאתגרים מאוד, במיוחד לאלו שפיתחו טראומה ואפילו יותר גרוע פוסט טראומה, בעקבות המצב. לחיות עם טראומה זו התמודדות לא קלה  בכלל, לכן ישנם דרכים לעזור לניצולי הנובה. הטיפולים לא יעלימו את הזיכרון  , אך הוא יכול להקל על נפשם של השורדים ולהקנות להם הרגשה של פריקה והורדת "אבן מהלב". כך אומרת שטיבלמן " הטיפול מצד אחד כן עוזר באיזה שהוא מקום אך, מצד שני ממש מדברים על הדברים וזה קצת סוחט, מציף אבל בסוף טוב להוציא את זה החוצה."

כשליש מהנפגעים הגישו בקשה להמשך הכרה וטיפול, מתוכם 80% מהבקשות נבחנו ואושרו. ישנו מסלול להכרה מהירה ויעילה, וכל מי שהוכר קיבל סיוע כלכלי לחודשים אוקטובר ונובמבר, כדי שקודם כל תהיה לאנשים אפשרות להתחיל ולהתאושש מהחוויה הקשה שעברו. לתת כסף זה לא תמיד הפתרון, צריך לעזור לאנשים לעבור תהליך שיקומי.

אחד הדברים הכי חשובים במניעת פוסט-טראומה זה להגיע לאנשים מהר. המענה המהיר הוא לא טיפול, אלא רק התערבות. צריך לאפשר להם להרגיש שמישהו מקשיב להם, שהם מדברים בצורה מוגנת עם מישהו שיכול להכיל אותם.

סימון מחזק "הטיפולים לשורדי המסיבה הם טיפולים פסיכולוגיים וטיפולים פסיכיאטרים במידת הצורך. פסיכולוגים ועובדים סוציאליים מעניקים טיפולים פסיכותרפיים (טיפול בשיחה) על פי פרוטוקולים ספציפיים שמיועדים לאנשים שהיו באירוע שנחשב טראומתי."

יש קבוצה הנקראת  "נובה הלפ", בימים אלה הם יוצאים במיזם גיוס תרומות נרחב, על מנת לאפשר למטופלים לקבל את הטיפול בחינם.

מאז הטבח פנו לא מעט ניצולים בבקשה לקבל רישיון לשימוש בקנאביס רפואי,לאחר שהעידו על קשיי שינה, פלאשבקים ובעיות נפשיות נוספות.

אך משרד הבריאות הנחה לרופאים הפיסכיאטרים שלא לטפל בטראומה של שורדי הנובה באמצעות קאנביס רפואי.

קיימת תוכנית המאפשרת תהליך של הרפיה, רגיעה, תמיכה ומתן כלים להתמודדות בחידוש התשוקה לחיים.

תוכנית זאת נערכת בפאפוס שבקפריסין בתוך ריזורט ״היער הסודי״ משך התוכנית חמישה ימים, היא כוללת שיעורים לאורך כל היום של סדנאות ומעגלי שיח, אומנות ופסיפס, ביטוי קולי וצלילים, מדיטציות, יוגה, פילאטיס, טיפולים במים, דיקור ושיאצו, עיסויים ועוד.

הניצולים נפתחו והחיוך עלה על פנים שוב.תהליך זה גרם להם ליצור חברויות חדשות שבהם יכלו לשתף ולהבין אחד את השני. היציאה רגע מהארץ, מחוץ לאזור בו קרתה הטראומה ולחץ וחרדה בישראל, יכול לתרום המון לריפוי, שחרור הלחצים פנימי ושינוי האווירה..

חשוב לזכור! מי שעבור טראומה לא תמיד מודע לטרואמה חשוב גם לתת את הזמן לאירועים לשקוע ולא לקפוץ פנימה עמוק מדי, כדי לא לערער את מערכות ההגנה הרגשיות ומנטליות שנדרשות בימים אלו.