הבית השני שלי/ ליה סביאטסקי

תנועות נוער זה חלק מהעולם של בני הנוער. כל אחד היה לפחות פעם אחת בפעולה של איזו תנועת נוער, כל תנועה.

חלק מהנוער היום חושבים שהתנועות האלו הן סתם עיסוק ולא מועילות בכלום. אבל הם לא יודעם כמה הן נותנות וכמה הן מעבר לסתם "חוג".

"תנועת הצופים היא תנועה עולמית שקיימת משנת 1919. התנועה מושתתת על ערכי הציונות ועל עקרונות תנועת הצופים הבסיסיים: מעורבות חברתית, זהות יהודית , דמוקרטיה ורב תרבותיות ומידות הצופה: עזרה לזולת, ערכי חברות ורעות, שוויון ועוד" (מתוך: ויקיפדיה).

כיום מונה התנועה כ-90,000 חניכים בכ-240 שבטים הפרוסים ברחבי  הארץ, מקרית שמונה בצפון ועד אילת בדרום.

אני חניכה בצופים מכיתה ד'. כל הילדות שלי מסתכמת בצופים. עם השנים "הצופים" כבר הפכו לבית השני שלי, שברגע שאני נכנסת למקום הזה כל הראש שלי ריק ממחשבות . המקום שאני עושה שם שטויות עם חברים, מכירה אנשים חדשים ובלתי נשכחים. מנסה כל מיני דברים שלא עשיתי בעבר והדבר שהכי הכי חשוב לי - מקבלת ערכים.

לדעתי, הערכים שמקבלים בצופים ואולי גם בשאר תנועות הנוער שקיימות, הם הכי טובים שאפשר לקבל.

הגעתי לצופים ילדה בת 9 עם בעיות חברתיות וחרדה חברתית, ביישנית שמפחדת לגשת לאנשים , מפחדת מכל דבר שזז ומפונקת. כל הערכים והמסרים החשובים שקיבלתי, כולל בכל הטיולים והפעולות, סייעו לי להיפטר מכל הבעיות שהגעתי איתן. כרגע, אני חייבת לציין, שאני בלי חרדה החברתית בכלל והדבר האחרון שאפשר להגיד עלי הוא שאני מפונקת.

בשבט שלי. שבט "אביב", כולם מכירים את אחד השני – מה שלא קורה בהרבה שבטי צופים מפני שלרוב השבטים מאוד גדולים. יכולים להגיע למאות ואלפי חניכים, מה שיוצא , זה שיש גדודים גדולים ולא מכירים את אחד השני, וגם בשכב"ג ( שכבה בוגרת מכיתות י'-י"ב) מכירים רק את המעגל שקרוב אליך.

השבט שלי רחוק מזה, אנחנו 100 חניכים ושכב"גיסטים. גדודים קטנים ו-20 מדריכים בשכבה הבוגרת. בנוסף לזה, השבט שלי הוא שבט קומונה, שכל שנה מגיעים אליו אנשים משנת שירות ומתנדבים ועוזרים לקדם את השבט.

בשבט שלי כולם מכירים את כולם ועם השנים הוא הופך למשפחה שניה. כמו כן, בשכבה הבוגרת גם, כולם חברים קרובים של אחד השני ,עושים המון דברים ביחד, שוב, כמשפחה שניה.

לסיום, השבט שלי הוא חלק בלתי נפרד ממני והוא הבית השני שלי. הצופים זה לא מה שכולם חושבים. יש הרבה דברים מעבר.