עוטף טראומה/ טליה מליאנקר

חשבתם פעם על המשפחות הגרות בעוטף? על חיי היום יום שלהם תחת טפטופי טילים ותקופות של סבבי לחימה קצרים שרק חוזרים על עצמם? זה עוד היה בעבר, עכשיו הסיפור הפך להיות הרבה יותר גרת מאז השבעה באוקטובר.

עוטף עזה הוא אזור יישובי מערב הנגב במדינת ישראל העוטף את הוא בנוי מיישובים אשר ממוקמים קילומטרים מסביב לעזה כמו היישובים בא בארי, כפר עזה, יד מרדכי ועוד. יישובי עוטף עזה ספגו הרבה מאוד פעולות טרור, רקטות, טילים, פצצות מרגמה, בקבוקי תבערה וכל זה מהשטח הפלסטיני עזה. השיא כמובן הוא מתקפת הפתע בשבעה באוקטובר, שאף אחד לא חשב או האמין שדבר כזה יכול לקרות במדינה. ומאז השבעה באוקטובר התחילה מלחמת 'חרבות ברזל' שבה חדרו לשטח ישראל אלפי מחבלים שביצעו מעשי טבח באנשים, אנסו, רצחו, התעללו, שרפו את בתיהם וחטפו כיותר מ200 אזרחים במדינה. אבל איך ילדי העוטף מתמודדים וחווים את מה שהם עברו כשהם רק ילדים? כשהמחשבות והפחדים האלה ילוו אותם בעתיד ויירדפו אותם כל חייהם?

הרחק מהחברים ומהחיים המוכרים

לאחר השבעה באוקטובר ילדי העוטף ומשפחותיהם מוצאים את עצמם מפונים מהבתים שלהם לערים ברחבי הארץ, הרחק

ממיטתם ומשחקיהם. הילדים נשארים ללא מסגרת לימודית וללא חיי היום-יום שלהם. כל החיים שהם היו רגילים אליהם השתנו ברגע אחד. ילדים אוהבים לבלות עם החברים שלהם, אבל במקרה הזה כל ילד ומשפחתו היה בעיר אחרת מה שגרם יותר לקושי אצל הילדים-הגעגוע לחבריהם והמרחק הרב אחד מהשני בלי להיפגש פיזית. החיים שלהם משתנים ומושפעים בעיקר בגלל המצב במדינה  ומה שקרה אם זה האזעקות כל תקופת זמן ואם זה המחדל הנורא של השבעה באוקטובר בגלל הפינויים מהעוטף הם היו צריכים להתרגל למציאות חדשה שהיא לא בבית שלהם, לא בעיר שלהם, הרחק מהחברים הקרובים והמשפחה.

ירין ג'נח, בן 16, מאופקים מספר שבאותו היום של השבעה באוקטובר הם קמו לצלילי אזעקה, הוא ומשפחתו נכנסו לממד כמו תמיד והדליקו טלוויזיה לראות מה קרה. לאחר כמה זמן ראו שיש חדירת מחבלים ליישובי העוטף ועם הזמן הם קיבלו גם התרעה ליישוב אופקים. הוא מספר: "זה היה מפחיד לקבל הודעה כזאת כשאתה סגור בממד ואין לך יכולת לעשות שום דבר מעבר". לאחר שקיבלו את ההודעה הזאת ההורים שלו הלכו ונעלו את כל הדלתות וסגרו את כל החלונות מחשש לפריצה. הוא מספר על הפחד הרב שהיה בבית, הבכי של ארבעת האחים הקטנים שלו והבהלה הגדולה של הוריו. תוך כדי הם גם דיברו עם בני המשפחה בשביל לוודא שכולם בסדר. "הרגעים האלה ירדפו אותי להרבה מאוד זמן, לא חשבתי שדבר כזה יוכל לקרות" הוא אומר. היה הרבה מאוד פחד וחרדה באותם רגעים והרבה שאלות שצפות לך בראש ואין לך תשובות עליהן.

חלק מהעתיד

ילדים הגדלים בעוטף עזה גדלים בפחד מתמשך ויום יומי. אם זה רקטות ואזעקות ואם זה ניסיונות חדירה ליישובים והמראות הקשים שראו וחוו. מתקפת הפתע בשבעה באוקטובר תישאר זיכרון חרוט להרבה מאיתנו, במיוחד כאלה שחוו את המקרים הקשים באופן אישי. הילדים כבר לא ישארו עם אותו קו מחשבה. המעשים והדברים שהם ראו יישארו בנפש שלהם וישפיעו להם על עתדיהם. מחקרים מראים שילדים הגרים בעוטף עזה סובלים מדיכאון ועם פוסט טראומה גדול יותר מאשר הילדים הגרים בכל עיר אחרת במדינה. הטראומה אצל הילדים מלווה בבעיות שינה הגוררות איתן סיוטים ואי רצון לישון לבד מהדברים העוברים להם בראש, דיכאון, חרדות ופחדים שמלווים אותם כל הזמן. יש משפחות שאפילו לא ידעו אם לחזור לגור בביתם בעוטף בגלל המלחמה. הן מפחדות לחזור למראות הקשים ולזכרונות שלא עוזבים אותם משם, הם לא רוצים לחוות שוב את מה שחוו כבר.

לחייך למרות הקושי

המצב מורכב מאוד, לילדים קשה להתמודד עם המצב במדינה, הרחק מהחברים והמשפחה, הרחק מהבית והחיים שהשתנו להם תוך רגע. הם ילדים וצריך לעזור להם ולגרום להם להסתכל על הטוב ולהדחיק את המחשבות השליליות שלהם. לעזור להם מבחינה נפשית ולהראות להם שהם לא לבד במצבים מורכבים שכאלה.

אפשר לעשות זאת . לדעת הפסיכולוגית, דיקלה, לעודד ולעזור להם לנסות לחזור לחיי היום-יום שלהם. 'לעשות איתם יצירות ופעילויות שיהיו להם כיף ויסיחו את דעתן מהמצב הביטחוני, להזכיר להם את התחומים החזקים שלהם ואת העיסוקים שלהם ולעודד אותם להמשיך לקיים אותם ולבצע אותם.' למרות הקושי אצל כולנו, גם אצל המבוגרים, להמשיך להיות איתם ולהראות שהם לא לבד ולנסות להדחיק את הפחד כמה שאפשר. בנוסף, יש קבוצות שונות המקיימות פעילויות להרגעת מצב הילדים. גם כוכבי ילדים, זמרים ומפורסמים מתנדבים ומתגייסים בגלל המצב ועוזרים בכך שהם פוגשים ילדים, עושים הופעות למפונים, תומכים באנשים וילדים שקשה להם כי הם יודעים שהם יכולים לתת כוח להמשיך ולשמוח גם כשקשה. 

'מומלץ אפילו ללכת לפסיכולוג במצבים כאלה מורכבים'  מוסיפה דיקלה. 'הם יודעים לעזור בדרך הנכונה ולהמליץ על דרכי התמודדות, יודעים להרגיע. והכי חשוב שיש לילדים אוזן קשבת שהם יכולים לספר לה את מה שיושב עליהם.'

חשוב לעזור לילדים בשעות מצוקה שכאלה, להפחית להם את הפחד, הטראומה והחרדה, לנסות למנוע דיכאון וכאבים פיזיים וקשיים נפשיים שילוו אותם בעתיד- חשוב לנסות למנוע את זה!.

ירין משתף שהוא היה מעסיק את עצמו עם משחקי מחשב. הוא היה משחק עם חברים שלו וזה היה גורם לו לשכוח קצת מהמציאות הקשה וכשהייתה לו את האפשרות הוא גם היה מנסה כמה שאפשר להיפגש ולצאת עם חברים כי לראות אותם היה עושה אותו שמח והיה גורם לו להדחיק את הקשיים שלו. הפגישות עם החברים היו גורמים לו להרגיש שהוא לא לבד בסיפור הקשה. הוא גם מעודד וממליץ להעסיק את עצמנו כמה שאפשר ולעשות דברים שאנחנו באמת אוהבים ויכולים לשחרר אותנו מהמצב שאנו נמצאים בו וקצת "לנשום" ולהשתחרר.

לזכור את הטוב

עם הקשיים והמצב, תמיד להיזכר בטוב. להיות עם האנשים שאתה אוהב, להתעסק בתחומי העניין שלך, לצאת להתאוורר ולנשום אויר. כל הדברים האלה יעזרו להתמודד עם המצב שאנו חווים אותו. המצב לא פשוט וצריך להתמודד איתו ועם החסרונות שהוא גם מביא איתו. לזכור שאף אחד לא לבד וכל המדינה בשביל כולם. הילדים והנוער שגרים בעוטף עזה חווים דברים לא פשוטים וצריך להודות למשפחות והאנשים שנלחמים וחיים שם עם הכאב והקושי. הילדים לא גדלים לבד, כולנו איתם צריכים להראות להם אוזן קשבת, אכפתיות ואהבה והכי חשוב שהם לא לבד בסיפור הזה.